בג"ץ 3331/97 גוטליב ציפורה יעקב נ. שר הביטחון

השופט י' זמיר :

1.העותרים בעתירה המקורית הם הורים שכולים לחמישה עשר חיילים מתוך שבעים ושלושה חיילים שנספו באסון המסוקים שארע בצפון הארץ ביום כ"ז שבט התשנ"ז (4.2.1997). בעקבות האסון הקים שר הבטחון ועדת חקירה, לפי סעיף 537 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו1955-, בראשות אלוף (מיל.) דוד עברי. ועדת החקירה קיימה ישיבות רבות, אספה חומר רב, חלקו חומר סודי ביותר, ומסרה לשר הבטחון (ביום 16.4.1997) "ממצאים, מסקנות והמלצות". בו ביום כתב שר הבטחון אל המשפחות השכולות, צירף למכתבו את ההמלצות והסיכום של הוועדה, וציין כי "הדו"ח במלואו, על כל פרטיו, ממצאיו והעדויות שנמסרו בפני וועדת החקירה יעמוד לרשות המשפחות אשר יוכלו לעיין בו במקום שייקבע". חלק מן ההורים השכולים מיהרו לפנות אל שר הבטחון בבקשה לקבל לידיהם את כל חומר הוועדה. הם נענו על ידי הפרקליט הצבאי הראשי (במכתב מיום 14.5.1997) כי חומר החקירה שנאסף יועבר לידי המשפחות השכולות, כפי שמקובל במקרים כאלה, לאחר שהפרקליטות הצבאית תסיים את עבודתה על החומר ותפיץ את חוות הדעת של הפרקליט הצבאי, וזאת בעתיד הקרוב.

2.העותרים, שביקשו לקבל את חומר החקירה על אתר, הגישו עתירה לבית משפט זה (ביום 30.5.1997), ובה ביקשו צו המחייב את שר הבטחון, הרמטכ"ל ומפקד חיל האויר לאפשר להם לעיין ולהעתיק את כל חומר החקירה.

הדיון בעתירה התקיים בפני בית המשפט ביום 3.9.1997, ולאחר שהושגה הסכמה בין הצדדים, נתן בית המשפט פסק דין, וזה לשונו:

"רשמנו לפנינו את הודעת הפרקליטות כי כל חומר החקירה שנאסף על ידי הוועדה שבראשותו של האלוף במילואים דוד עברי, יועמד לעיון המשפחות השכולות. חומר החקירה כולל גם פרוטוקולים, עדויות ומוצגים. חומר החקירה יועמד לעיון, כאמור, תוך חודש ימים, אלא אם היקף החומר לא יאפשר למשיבים לעמוד בכך תוך הזמן האמור. העמדת החומר לעיון כפופה למגבלות בטחון שדה שייקבעו על ידי מחלקת בטחון שדה בצה"ל.

המשיבים יאפשרו העתקת חומר החקירה או צילומו במספר עותקים סביר, ובמגבלות הבטחון האמורות, ובתנאים הנוגעים לאופן שמירת החומר.

כפי שהודיע בא כוח המשיבים לבית המשפט מגמת המשיבים היא לאפשר עיון, העתקה וצילום, של חומר החקירה, אלא אם כן ישנם טעמים ברורים של בטחון המדינה שיימנעו זאת.

הצעתנו היא, כי אם תתגלה מחלוקת בכל הנוגע להיקף החומר שיועמד לרשות העותרים, יציעו העותרים נציג מטעמם שיהא מקובל על המשיבים, שיעיין בחומר המסווג שלא ייחשף, כדי להביע דעתו בפני העותרים בשאלה אם נודעת לחומר זה חשיבות מבחינת העותרים. אין באמור כדי למנוע מהעותרים לפנות לבית משפט זה במידת הצורך".

3.ביום 9.10.1997 נשלח מן הפרקליטות הצבאית מכתב אל בא-כוח העותרים ובו נאמר כי העותרים יכולים לעיין בחומר החקירה. וכך אומר המכתב:

"1. כפי שהתחייבנו במהלך הדיון בבג"ץ, פעלו נציגי מחלקת בטחון שדה של צה"ל, בחודש האחרון, באינטנסיביות רבה וסיימו בימים אלה ממש את בדיקת חומר החקירה שכידוע לך היקפו רב.

2.הקו המנחה היה של פתיחות מירבית ואכן כל החומר יועמד לעיונכם למעט חלק קטן ומסווג ביותר אשר טעמים של בטחון המדינה מונעים את הצגתו וכן חלק מצומצם מאוד בהיקפו אשר מטעמי צנעת הפרט לא ניתן לאפשר העיון בו.

3.סדרי העיון בחומר יהיו כדלקמן:

א.ניתן לעיין בחומר החל מיום 12 באוק' 97, לאחר תיאום מוקדם עם רס"ן דליה סבג, רמ"ד קשר למשפחות. (טל' 03-5695507 או 03-5693917).

ב.יוכלו לעיין בחומר בני משפחה מדרגה ראשונה או נציגיהם (עורכי דין עם ייפוי כח מתאים) אשר יחתמו על הצהרה של שמירת סודיות.

ג.נציג מחלקת ביטחון שדה יהיה נוכח בחדר בזמן העיון בחומר.

ד.בני משפחה/נציגים שירצו לצלם או להעתיק חומר יסמנו את החומר ויפנו הבקשה לנציג מחלקת ביטחון שדה בחדר העיון.

ה.הבקשה תיענה בכפוף להשמטות המתחייבות מטעמי ביטחון שדה.

ו.כל בעיה שתתעורר במהלך הצגת החומר יש להביא לידיעת רס"ן סבג, רמ"ד קשר למשפחות שתפעל מיידית לפיתרונה".

4.ביום 9.10.1997, הוא היום בו נשלח המכתב מן הפרקליטות הצבאית אל בא-כוח העותרים, הגיש בא-כוח העותרים בקשה לבית משפט זה להצהיר כי המשיבים אחראים לבזיון בית המשפט, כיוון שלא קיימו את פסק הדין שיצא מבית משפט זה, ולכפות על המשיבים במאסר או בקנס לקיים את פסק הדין.

5.לאחר הגשת הבקשה לבית המשפט נמשכו המגעים בין הצדדים, והושגה הסכמה בפרטים נוספים הכרוכים בעיון בחומר. בין היתר הוסכם כי בני המשפחות השכולות יהיו רשאים לעיין בחומר החקירה במשרד של צה"ל במחנה מטכ"ל בכל שעה משעות היממה, כפי שיבקשו, למעט שבתות וחגים; כי צה"ל יתקין במשרדו של בא-כוח העותרים, על חשבון צה"ל, כספת ומערכת אזעקה, ויפקיד בכספת עותק של חומר החקירה, שיעמוד לעיונם של בני המשפחות השכולות; כי שלושה מעובדי משרדו של בא-כוח העותרים רשאים אף הם לעיין בחומר החקירה; וכי ד"ר מאיר פעיל, אשר הוצע על ידי העותרים כנציגם לצורך עיון בחומר שהוגדר סודי ביותר, יורשה לעיין בחומר זה.

בא-כוח המשיבים הודיע לבית המשפט, כי בעקבות ההסדר לעיון בחומר, החלו בני המשפחות השכולות, ובהם גם כמה מן המשפחות העותרות, לעיין בחומר במחנה מטכ"ל.

6.אף-על-פי כן ביקש בא-כוח העותרים לקיים דיון בבקשה בפני בית משפט זה. בית המשפט ביקש ממנו, לקראת הדיון, להציג את העניינים שנותרו במחלוקת בין הצדדים. בא-כוח העותרים הציג בפני בית המשפט ארבע נקודות מחלוקת, ואלה הן:

"1. שעותק החומר יימסר גם לעותרים ה"ה משפחות גוטליב ושלפוברסקי.

2.נוסח הצהרת הסודיות שיחתום הח"מ.

3.נוסח הצהרת משפחות העותרים.

4.מחלוקת האם גם הח"מ ונציגות העותרים יעיינו בחומר הסודי".

7.הדיון בפני בית המשפט (ביום 8.1.1998) התמקד בנקודות המחלוקת כפי שהוצגו על ידי בא-כוח העותרים. בפתח הדיון הבהיר בית המשפט כי ראוי היה שהמחלוקת בין העותרים לבין המשיבים, בעניין כואב ורגיש כל כך, תיושב ביניהם ללא צורך בדיון והכרעה בבית המשפט. אכן, מלכתחילה הביע הצבא נכונות עקרונית להעמיד את חומר החקירה לעיון המשפחות השכולות, ובמהלך הדיון אף נקט צעדים שונים, בהם גם צעדים בלתי שגרתיים, לקראת העותרים. לכן היה נראה לנו כי לא נותרו בין הצדדים אלא מספר עניינים מינהליים בעלי חשיבות משנית. סברנו כי מידה ראויה של גמישות והתחשבות הדדית היתה עשויה ליישב את המחלוקת לגבי עניינים אלה. אך לצערנו לא עלה בידי הצדדים, ואף לא עלה בידינו, ליישב את המחלוקת בהסכמה. לפיכך עמדו העותרים וביקשו שבית המשפט יכריע בארבעת העניינים השנויים במחלוקת, אף שאינם מתאימים להכרעה שיפוטית. רק מתוך התחשבות בשכול, ומתוך הכרה שנדרשת התערבות של גוף חיצוני לצורך יישוב המחלוקת, קיבלנו על עצמנו להכריע בעניינים אלה. הודענו לצדדים שאנחנו דוחים את ההכרעה לתקופה של שבועיים, בתקווה שיעלה בידיהם להגיע לכלל הסכמה, שתייתר את הצורך בהכרעה.

8.ביום 21.1.98 התקבלה בבית המשפט הודעה מוסכמת, חתומה בידי באי-הכוח של שני הצדדים, ובה נאמר כי "לאור המגעים, השיחות, המומנטום והדיאלוג שנוצר בין הח"מ והנוגעים בדבר ולהצעתו של חברי המלומד עו"ד שי ניצן מבוקש למרות שבית המשפט הנכבד קבע שהוא ייתן את החלטתו תוך שבועיים מיום 8.1.98 שיואיל ברוב טובו ואדיבותו להמתין במתן החלטתו עד ליום 1.2.98 וזאת מתוך תקווה לייתר את הצורך במתן החלטה ומתוך הנחה שיתכן והצדדים יגיעו לכלל הסכמה כוללת בסוגיות שנשארו להכרעה".

ביום 25.1.98 הודיע בית המשפט לבאי-כוח הצדדים כי הוא נעתר לבקשה.

9.מצב המגעים שבין באי-כוח הצדדים לאחר מכן לא היה ברור. מצד אחד הגיעו למזכירות בית המשפט שתי הודעות מאת בא-כוח העותרים, בתחילת חודש פברואר ובאמצע חודש פברואר (שבגלל תקלה משרדית לא נמסרו לידי השופטים אלא בימים אלה), לפיהן מתבקש בית המשפט לתת פסק דין בעתירה; ואילו מצד שני נמסר לבית המשפט על ידי בא-כוח המשיבים, לקראת סוף חודש פברואר, כי עדיין מתקיימים מגעים בין הצדדים ונראה כי תוגש על ידם בקשה לאורכה נוספת לצורך גיבוש הסדר מוסכם.

10.מכל מקום, ביום 10.3.98 נמסרה לבית המשפט הודעה מוסכמת מטעם שני הצדדים. בהודעה זאת נאמר כי שני הצדדים הגיעו לכלל הסכמה בשתיים מתוך ארבע הנקודות שהיו שנויות במחלוקת, ואלה הן: הנוסח של הצהרת הסודיות שייחתם על ידי בא-כוח העותרים והנוסח שייחתם על ידי כל משפחה המבקשת לעיין בחומר. בהקשר זה מוסיפה ההודעה המוסכמת לאמור:

"בעקבות זאת חתם ב"כ העותרים על הנוסח המוסכם ומיד בסמוך לכך העמיד צה"ל לרשותו, במשרדו, כספת ומערכת אזעקה, ומיד לאחר מכן העביר לרשות ב"כ העותרים עותק מכל החומר שאותו הוסכם להעמיד לעיון העותרים. החומר שמור במשרדו של ב"כ העותרים וכל משפחה החפצה לעיין בו יכולה לעשות כן בכל עת".

לפיכך הודיעו באי-כוח הצדדים לבית המשפט כי אין הוא מתבקש יותר להכריע בשתי נקודות אלה.

כנגד זאת נאמר בהודעה המוסכמת כי באי-כוח הצדדים לא הצליחו להגיע לכלל הסכמה בשתי הנקודות שנותרו מתוך ארבע נקודות המחלוקת. לפיכך הם מבקשים כי בית המשפט ייתן פסק דין בשתי נקודות אלה.

11.הראשונה בנקודות המחלוקת מתייחסת לעיון בחומר שסווג סודי ביותר.

בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט בעניין זה, ביום 3.9.1997, נקבע כי לצורך עיון בחומר זה, שדרגת הסודיות שלו מונעת חשיפתו בפני בני המשפחות השכולות, "יציעו העותרים נציג מטעמם שיהא מקובל על המשיבים, שיעיין בחומר המסווג שלא ייחשף, כדי להביע דעתו בפני העותרים בשאלה אם נודעת לחומר זה חשיבות מבחינת העותרים". בהתאם הציעו העותרים את ד"ר מאיר פעיל כנציגם, והמשיבים הודיעו כי נציג זה מקובל עליהם.

בהודעה המוסכמת של באי-כוח הצדדים, מיום 10.3.98, נאמר בעניין זה כך:

"יתרת החומר, שמטעמי סודיות יתירה, לעותרים עצמם לא יאופשר לעיין בו, הועמדה לעיון נציג העותרים, ד"ר פעיל, והוא עיין בחומר ודיווח אודות העיון לעותרים. בנוסף, הודיעו המשיבים לעותרים, כי לבקשתם, יהיה צה"ל מוכן לאפשר לקצין נוסף ברמה בכירה לעיין בחומר, כדי שישמש מומחה נוסף מטעם המשפחות".

עם זאת, העותרים מבקשים, נוסף לכך, כי צה"ל יאפשר עיון בחומר הסודי ביותר גם לבא-כוח העותרים וכן לשלוש משפחות נקובות בשם, מבין משפחות העותרים, או מי מהן. וזאת השאלה העומדת להכרעה בפני בית המשפט: האם להיענות לבקשת העותרים ולחייב את המשיבים לאפשר עיון בחומר הסודי ביותר גם לבא-כוח העותרים וכן לאחת או יותר ממשפחות העותרים?

בקשה זאת אינה מתיישבת לא עם הלשון ולא עם הכוונה של פסק הדין. הכוונה של בית המשפט היתה (ולבית המשפט נראה היה שכוונה זאת מוסכמת גם על בא-כוח העותרים) שהחומר הסודי ביותר ייחשף לא בפני העותרים עצמם, אלא בפני נציג חיצוני של העותרים, שיביע דעתו בפני העותרים.

מכל מקום, לגוף העניין, לא נראה לנו כי יש לבית המשפט עילה לחייב את המשיבים לחשוף את החומר הסודי ביותר בפני העותרים עצמם או בפני בא-כוח העותרים. ראשית, שאלה היא, מה מתחייב, לעניין העיון בחומר, מן הדרישה של בטחון המדינה. הסמכות להשיב על שאלה זאת הופקדה בידי מחלקת בטחון שדה של צה"ל, ולא בידי בית המשפט, ועליה גם מוטלת האחריות לבטחון המדינה מבחינה זאת. שנית, לפי הכללים הנוהגים בבית המשפט, אין בית המשפט מתערב בהחלטה של רשות מוסמכת אלא אם ההחלטה לוקה בפגם משפטי. במקרה זה אין לבית המשפט יסוד לומר כי החלטת המשיבים שלא לחשוף את החומר הסודי ביותר בפני העותרים, או מי מהם, או בפני בא-כוח העותרים, חורגת מן הסמכות, לוקה בחוסר סבירות או נגועה בפגם משפטי אחר. לפיכך, על פי הדין, אין בידי בית המשפט לבטל את החלטת המשיבים בעניין זה ולחייב אותם לחשוף את החומר הסודי ביותר בפני העותרים.

כפי שנמסר לנו על ידי בא-כוח המשיבים, קרוב לוודאי שהחומר הסודי ביותר, שהינו בעיקרו חומר טכני, אין בו עניין או חשיבות מבחינת העותרים. אם בכל זאת יגיע נציג העותרים למסקנה אחרת, לאחר עיון בחומר זה, תהיה פתוחה בפני העותרים הדרך לפנות שוב אל המשיבים ולבקש מהם שיאפשרו עיון בחומר זה בתנאים שייקבעו.

רשמנו בפנינו את ההודעה של בא-כוח המשיבים כי המשיבים יאפשרו, לבקשת העותרים, לקצין בכיר, נוסף לד"ר מאיר פעיל שכבר עיין בחומר מטעם העותרים, לעיין בחומר זה בתור "מומחה נוסף מטעם המשפחות".

12.הנקודה השניה בה נתבקשה הכרעה של בית המשפט הוצגה בהודעה המוסכמת מיום 10.3.98 כך:

"יש להחליט לגבי השאלה אם יש מקום לחייב את צה"ל להפקיד עותק מכל החומר הסודי שהועמד לעיון העותרים, בידי משפחות גוטליב ושלפוברסקי, כדי שיוכלו לעיין בו בבתיהן, ולא להסתפק בכך שמשפחות אלה יכולות לעיין כיום בחומר הנ"ל במשרד שצה"ל העמיד לרשותם ובנוסף במשרד בא-כוחן, ד"ר שמואל סעדיה.

כזכור, בעניין זה העותרים טוענים כי מסירת שלושה עותקים בסך הכל הינה סבירה וכי למשפחות הנ"ל יש כספת ואזעקה כמו לד"ר סעדיה ולטענתם דרישה זו עולה מפסק הדין. לעומתם, המשיבים טוענים כי החלטת גורמי הבטחון להעמיד את החומר לעיון המשפחות במשרד שצה"ל העמיד לרשותן ובנוסף במשרדו של ד"ר סעדיה, הינה סבירה שכן לא ניתן עקב סודיות החומר להפיץ החומר בין כל המשפחות ואין כל יסוד לאבחנה בין המשפחות שאוזכרו לעיל לבין משפחות אחרות".

המשיבים הציגו טעמים אחדים לתמיכה בעמדתם. בעיקר הדגישו כי ההסדרים שנקבעו על ידם, לצורך עיון בחומר במשרד שלהם, במקום מרכזי ובכל שעה, ונוסף לכך במשרד של בא-כוח העותרים, הם הסדרים נוחים מבחינה מעשית ומניחים את הדעת; כי מסירת החומר לידי משפחה ממשפחות העותרים לא תשנה את המצב לגבי כל יתר המשפחות השכולות, מבחינת הנוחות או היעילות של העיון בחומר, אלא רק תקל על אותה משפחה; כי יש מקום לחשש שמסירת החומר למשפחה אחת תגרור תביעה למסירת החומר למשפחות נוספות, וגם אם לא תבוא תביעה כזאת מצד המשפחות העותרות, קיימת אפשרות שתביעה כזאת תבוא מצד המשפחות השכולות שאינן צד לעתירה; כי יש בכך משום תקדים מכביד על הצבא לגבי משפחות שכולות באסונות אחרים, שהיו או יהיו; וכי יש הבדל, מבחינת סדרי האבטחה של החומר, בין משרדו של בא-כוח העותרים לבין בית אחת המשפחות.

לעומתם, טוענים העותרים כי פסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה ביום 3.9.1997 (לעיל פיסקה 2) מחייב את המשיבים להפקיד עותקים נוספים של החומר (לפחות 2 עותקים נוספים) בידי משפחות העותרים. פסק הדין אומר בשאלה זאת כך:

"המשיבים יאפשרו העתקת חומר החקירה או צילומו במספר עותקים סביר, ובמגבלות הבטחון האמורות [כלומר, כפוף למגבלות בטחון שדה שייקבעו על ידי מחלקת בטחון שדה בצה"ל], ובתנאים הנוגעים לאופן שמירת החומר.

כפי שהודיע בא-כוח המשיבים לבית המשפט מגמת המשיבים היא לאפשר עיון, העתקה וצילום של חומר החקירה, אלא אם כן ישנם טעמים ברורים של בטחון המדינה שיימנעו זאת".

מה נובע מפסק דין זה? ראשית, לא נאמר בו כי עותקים של החומר יופקדו בבתים של עותרים. שנית, נאמר בו כי העיון, ההעתקה והצילום יהיו כפופים למגבלות שייקבעו על ידי מחלקת בטחון שדה של צה"ל. מכאן שאין יסוד לומר כי פסק הדין מחייב את המשיבים להפקיד עותקים של החומר בבתים של עותרים בניגוד לעמדה של מחלקת בטחון שדה בצה"ל.

אכן, המגמה צריכה להיות, כפי שנאמר בפסק הדין, לאפשר עיון, העתקה וצילום של חומר החקירה, כפוף למגבלות הבטחון. בפועל הדבר מתאפשר כיום בשני מקומות בתנאים נוחים: במשרד שהועמד לצורך זה על ידי המשיבים ובמשרד של בא-כוח העותרים. זאת ועוד. הפרקליטות הצבאית הודיעה לבא-כוח העותרים, במכתב מיום 9.10.1997 (לעיל פיסקה 3) כי "בני משפחה/נציגים שירצו לצלם או להעתיק חומר יסמנו את החומר ויפנו הבקשה לנציג מחלקת בטחון שדה בחדר העיון. הבקשה תיענה בכפוף להשמטות המתחייבות מטעמי בטחון שדה".

הנה כי כן, העותרים יכולים גם לצלם לעצמם חלקים מסויימים מן החומר, כל עותר והחומר הנוגע לעניינו, ויש בכך כדי לענות על הקביעה כי המשיבים יאפשרו העתקה או צילום החומר במספר עותקים סביר. מכל מקום, נראה כי המחלוקת הנטושה בין העותרים לבין המשיבים בנקודה זאת אינה נוגעת למהות, שכן כל העותרים רשאים לעיין בחומר ואף לצלם מתוכו לפי העניין, אלא בעיקר לנוחות, שכן נוחות העיון תגבר במידה מסויימת אם שני עותקים נוספים יופקדו, כבקשת העותרים, בבתים פרטיים של שניים מן העותרים.

שקלנו את הטענות משני הצדדים. בסיכום נראית לנו עמדת המשיבים מעמדת העותרים. אכן, מן הראוי להתחשב ביגונם של העותרים שאיבדו את היקר מכל, ומן הראוי להקל עליהם את מלאכת העיון בחומר, כדי שיוכלו לדעת כיצד ולמה ארע האסון. אולם, לאחר שניתנה להם האפשרות לעיין בחומר, ונקבעו הסדרים סבירים לצורך זה, איננו מוצאים טעות משפטית או פגם אחר בעמדת המשיבים. ושוב, כידוע, בית המשפט אינו אמור להתערב בהחלטת המשיבים, אלא אם נפל בה פגם משפטי מסוג הפגמים הפוסלים החלטות מינהליות בדרך כלל. לפיכך אין אנחנו רואים יסוד לבטל את החלטת המשיבים ולצוות עליהם להפקיד עותק נוסף של החומר בבית אחת המשפחות.

על יסוד האמור לעיל החלטנו לדחות את הבקשה.

לא נותר לנו אלא להביע תקווה כי שני הצדדים יעשו מאמץ נוסף כדי שיוכלו להמשיך יחד בדרך הקשה שהמציאות כפתה עליהם, מתוך אמון, שיתוף פעולה והתחשבות הדדית. המשותף להם יכול וצריך לגבור על המפריד ביניהם.

ש ו פ ט

השופטת ד' דורנר :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופטת ד' ביניש :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' זמיר.