בג"ץ 3335/03 עמותת שיכון הרבנים אלעד נ. שר הפנים

השופט מ' חשין:

המשיבים 2 ו-3 - רשויות המועצה המקומית אלעד - מסרו להחזקת המשיבה 4, בהסכם בר-רשות, מיבנה מסוים לשימושה. העותרת טוענת כי ההסכם אינו אלא מסווה להקצאת המיבנה למשיבה 4, אלא שבהקצאה זו לא נתקיימו כל התנאים המוקדמים הנדרשים להקצאה כהנחיות משרד הפנים (בעקבות בג"ץ 3638/99 בלומנטל נ' עיריית רחובות , פ"ד נד(4) 220). על רקע עובדתי זה טוענת פרקליטות המדינה כי הסמכות לדון בסכסוך נושא העתירה נתונה לבית המשפט המחוזי בשבתו לדין כבית-משפט לעניינים מינהליים. אכן כהוראת סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, וסעיף 8(א) לתוספת הראשונה שלחוק, החלטה של רשות מקומית ניתן לעתור נגדה לבית המשפט לעניינים מינהליים, והוא, "למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים." בענייננו שלנו, כך טוענת הפרקליטות, לא היגענו כלל עדי אישורו של שר הפנים, הואיל ולטענת העותרת פגמו המשיבים 2 ו-3 בעשייתם בשלבים הראשוניים של ההליך, בטרם הגיע מועד אישורו של שר הפנים. ואמנם, בהיות העותרת ערה לנושא הסמכות, "ולמען הזהירות" כלשונה, מדווחת היא לנו בסעיף 126 לעתירתה, כי "מגישה" היא גם עתירה מינהלית לבית-המשפט המחוזי בעניינה של העתירה הנדונה. העתירה שלפנינו הוגשה לבית-המשפט ביום 7.4.03, ולא ידענו אם ביני לביני הוגשה אותה עתירה לבית המשפט המחוזי. ברור מכל מקום, שאין לקבל כי אותו סכסוך עצמו יהיה תלוי ועומד בה-בעת לפני שני בתי-משפט.

נראית לנו טענת המדינה, כי נושא הדיון מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים, ומכל מקום, לא נקבל כי עניינה של העותרת יהא תלוי ועומד, בה בעת, לפני בית המשפט המחוזי ולפני בג"ץ.

אנו מחליטים אפוא למחוק את העתירה כעתירה הראויה שתעלה לדיון לפני בית המשפט המחוזי בשיבתו לדין כבית-המשפט לעניינים מינהליים. זכותה של העותרת שמורה לה לשוב ולפנות לבג"ץ אם תקום לזכותה עילה שאינה מצויה בסמכותו של בית-המשפט המחוזי.

משהחלטנו למחוק את העתירה על הסף ממילא נדחית בקשת העותרת לקבלת צו ביניים.

היום, ט' באייר תשס"ג (11.5.2003).

ש ו פ ט שופטת שופט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03033350_G03.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il