בג"ץ 3336/97 פאדי חאלד נ. מדינת ישראל

בהחלטתי מיום 17.6.97 נעניתי לבקשת הסניגור ודחיתי את ההכרעה בערר עד לקבלת דו"ח מאת שירות המבחן, שבחן את מצבו של העורר והמליץ בפני בית משפט השלום בחיפה, בגדר הליך שהתייחס לעבירה קודמת של העורר, להעמיד את העורר במבחן 'טהור' למשך שנה אחת. המלצה זו נתקבלה על דעת בית משפט השלום שפסק-דינו ניתן לאחר מועד העבירה, שבעטיה הועמד העורר לדין בהליך נשוא הערר, אך לפני המועד שבו נעצר והואשם. הסניגור קיווה שדו"ח אשר יוגש על ידי שירות המבחן יאשר את הערכתו, כי בתקופה הרלוואנטית חל מיפנה דרמטי לטובה בכל הליכותיו של העורר.

הדו"ח אותו ביקש הסניגור הוגש ואין הוא מאשר את ההערכה לה טען הסניגור. נהפוך הוא: מן הדו"ח עולה כי המלצת שירות המבחן בפני בית-משפט השלום ניתנה בהיסוסים ולבטים מרובים. הוברר כי בתקופה בה קיים קשר עם שירות המבחן התקשה העורר לשתף פעולה כמצופה ממנו. כן הוברר כי בימים בהם התקשתה אשתו ללדת נזקק העורר לשימוש בסם מסוג חשיש. שירות המבחן התייחס לכך בסלחנות. הנחתו היתה כי העורר עשה כן על רקע הלחץ אליו נקלע ובשל חוסר מיומנות להתמודד מול קשייו בדרכים חלופיות. לכן המליץ בפני בית משפט השלום להסתפק לגבי העורר בצו מבחן. מה ששירות המבחן לא ידע, לעת ההיא, הוא על דבר מעורבותו של העורר בעבירת סחר בסם מסוכן מסוג הירואין ביום 29.10.96, שעליה הוא נדרש עכשיו ליתן את הדין. אילו ידע על כך, לעת ההיא, חזקה שלא היה ממליץ בפני בית משפט השלום להתספק ביחס לעבירה הקודמת בצו מבחן; וזאת על-פי אותו היגיון שלפיו נמנע הוא עתה מנקיטת כל עמדה ביחס להמשך מעצרו של העורר.

העורר מואשם בעבירת סחר בסם מסוכן; והאשמתו מבוססת על תשתית ראייתית מספקת. משלא נמצא טעם המצדיק לסטות מן הכלל, אין מנוס מן המסקנה כי בית המשפט המחוזי צדק בהורותו על מעצרו של העורר עד לתום בירור משפטו.

לפיכך הנני מחליט לדחות את הערר.