בג"ץ 3353/00 שלמה עם שלם נ. מזכיר ראשי בית המשפט העליון

בפני בקשה לפטור מאגרה לשם הגשת העתירה.

1.המבקש מגיש, מזה זמן, עתירות רבות לבית משפט זה. עתירותיו כתובות בכתב יד וכוללות לרוב ביטויים סתומים (דוגמת: "הוכה הקודקוד בשלישית ובשלשות: ש,ש"). מקצת עתירותיו שהגיעו לכלל דיון (שכן ברובן חוייב בתשלום אגרה בו לא עמד) נדחו על הסף (וראו, לדוגמא: בג"ץ 3733/99, בג"ץ 4334/99, בג"ץ 4829/99, בג"ץ 436/00, בג"ץ 2763/00). אך העותר לא נואש והוא שב ומגיש, חדשות לבקרים עתירות דומות או זהות לעתירות שהוגשו ונדחו. המבקש אף הגדיל לעשות וביום 21.2.00 שלח לכב' נשיא בית המשפט העליון מכתב נאצה שהביטויים הגסים והעולבים לו אינם ראויים לשוב ולהיות מועלים על הכתב. עקב זאת, נעצר, נחקר ושוחרר בתנאים מגבילים.

2.ביום 8.5.00 התייצב המבקש במזכירות בית המשפט וביקש להגיש מספר עתירות ובהן עתירות נגד היועץ המשפטי לממשלה והמפקח הכללי של המשטרה. עניינה של העתירה שבפני הוא בעתירה שביקש המבקש להגיש נגד כב' נשיא בית המשפט העליון. בנסיבות העניין יהיה זה למועיל להביא את נוסח העתירה בשלמותה, על ניסוחה ופיסוקה:

"1. בית המשפט הגבוה לצדק. מתבקש להוציא צו על תנאי.,נגד המשיב לבוא ולהשיב לאשמה.

א.בגידה במדינת ישראל.

2.מכח סמכותו של העותר.,כמחזיק החוק והצדק.,מיום 18 יולי 1999.

3.הנני מצווה על בית המשפט הגבוה לצדק להוציא צו על תנאי.,נגד המשיב לבוא ולהשיב לאשמה.

4.בגידה במדינת ישראל.

5.אוי לדור שאלה הם שופטיו.

אחרית דבר

א.הוכה הקודקוד., בשלישית, ובשלשות,ש,ש

חתימה: ש,ש,ש,ש

מצורף בזה ראיות נגד כל השלטון

6.מבלי להרבות בתיאור הניספחים

היכן החותמת היכן הספח והיכן הכוכב פעמיים בשלשה.

7.כרגע יש עשרים וחמש עתירות בבית המשפט העליון.,שלא נדונו כלל:

8.כל עשרים וחמש העתירות כולם בדיני נפשות שתיקת הכבשים.

9.מחייב את כינוס כל השופטים מייד

10.לכן אני מזהיר את השופטים.,במעשיכם אלה הינכם מכריזים מלחמת אחים שמטרתה.,להשמיד את העם היהודי בארצו.

11.מבלי להזכיר מי רצה להשמיד את העם היהודי לא ליפני זמן רב.

12.בוגדי מדינה מזוהמים.

13.להתכנס מיד ולהשיב לאשמה. ש,ש,ש,ש"

3.המזכירות סרבה לקבל "עתירה" זו לרישום. ולפיכך מיהר המבקש להגיש עתירה נגד המזכיר הראשי של בית המשפט. זאת הפעם הוא מייחס למזכיר הראשי "בגידה במדינת ישראל". בפני מונחת בקשה לפטור מאגרה לשם הגשת עתירה זו. בבקשתו טוען המבקש, כי למעט קיצבת ביטוח לאומי בסך כ - 1,600 ש"ח אין לו כל הכנסה.

4.הדברים מדברים בעד עצמם. עתירת המבקש, כמו קודמותיה (שהמבקש מציין כי הן עשרים וחמש במספר) אינה עתירה כלל. המבקש מטריח את בית המשפט העליון חדשות לבקרים בבקשות סרק שלמעט כותרתן אין בינם לבין הליך משפטי ולא כלום. פועלו זה גורם טרחת שווא רבה לשופטי בית המשפט העליון, לרשמים ולצוות המזכירות. מי שעושה, מטעמיו, שימוש עקר ופסול מעין זה בהליכים משפטיים, חייב לשאת, לכל הפחות באגרת בית המשפט (וראו: תקנה 13(ב) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987-). אי לכך, הבקשה נדחית.

החלטתי זו אינה שונה במהותה ובתוכנה מהחלטות רבות קודמות שהתקבלו בעניינו של המבקש. דא עקא, שהמבקש לא הפנים את תוכנן של החלטות אלו והוא שב ומטריח את בית המשפט בהליכים ריקים מתוכן וממהות, עושה שימוש נפסד במשאבי בית המשפט ומקפח בכך את זכויותיהם של בעלי דין שלהם עניין ממשי הטעון בירור. אין לי אלא להניח, כי האמור בבקשת המבקש באשר למצבו הכלכלי הוא אמת. מטעם זה (ואך מטעם זה) לא מצאתי מקום, זאת הפעם, לחייבו בתשלום הוצאות לאוצר המדינה (מכח תקנה 20 (ב) לתקנות סדר הדין בית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד1984- ותקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). אולם אם ימצא המבקש לשוב ולפנות לבית משפט זה בבקשות ובעתירות סרק דוגמת העתירה נשוא החלטתי זו, לא אראה מנוס מחיובו, ולו במקצת ההוצאות שהוא מסב לרשות השופטת.

המבקש ישלם את אגרת העתירה תוך שבעה ימים ממועד המצאתה של החלטה זו. שאם לא כן תימחק עתירתו.