בג"ץ 3366-23 בג"ץ 3366-23

השופט ד' מינץ:

לפנינו עתירה "בהולה" למתן צו על תנאי המכוונת כלפי משטרת ישראל והיועצת המשפטית לממשלה ומבוקשת בה שורה של סעדים ובכללם דרישה להפעלת אמצעים לפיזור הפגנות בלתי חוקיות, פיזור התפרעויות ומניעת חסימת כבישים באירוע המתוכנן על ידי משיבה 3 ליום המחר וכן ב"אירועים מתוכננים דומים"; דרישה כי משטרת ישראל תימנע מחסימת צירים וצמתים; ודרישה כי ינקטו פעולות חקירה והגשת כתבי אישום נגד גורמים שונים הקוראים להפרות סדר ציבוריות, כמו גם "מעצרי מנע". בנוסף התבקש בית משפט זה להורות למשיבה 3 לחדול מכל פעולה המעודדת הפרת חוק.

דין העתירה להידחות על הסף. העתירה אינה עוסקת בפעילות שלטונית נקודתית, אלא שזורה טענות כלליות שונות באשר להתנהלות משיבים 1 ו-2 "בכל הקשור בטיפול בפעולות מחאה בלתי חוקיות". למעט הפניות לאסמכתאות משפטיות המצביעות על חובותיה הכלליות של המשטרה כאמונה על אכיפת החוק והסדר הציבורי, העותרת לא הצביעה על כל תשתית עובדתית או משפטית המצדיקה התערבותנו. טענות כלליות כי על המשטרה לנקוט בפעולות חקירה, להגיש כתבי אישום נגד גורמים שונים, לערוך "מעצרי מנע" המוניים או אף למנוע "חסימת צירים" ולהפעיל אמצעים שונים אינן מבססות תשתית ברורה לביקורת שיפוטית. גם הטענות הנוגעות לאירועי יום המחר הן כלליות וחסרות טיעון משפטי סדוּר.

בית משפט זה אינו נוהג להעניק סעדים כלליים וגורפים (ראו למשל: בג"ץ 8643/22 כרמי נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 11 (14.2.2023); בג"ץ 2878/23 דוד חץ – החצר של צרכני וצרכניות הקנאביס נ' מפקד מחוז תל אביב, פסקה 4 (17.4.2023)). על כך נאמר זה מכבר כי "הספציפיות והקונקרטיות הן עיקרים בצופן הגנטי של ההליך השיפוטי" (בג"ץ 240/98 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' השר לענייני דתות, פ"ד נב(5) 167, 183 (1998)). על אחת כמה וכמה שלא הובהר הבסיס לבקשת סעד שעניינו כי בית משפט זה יורה לגוף פרטי "לחדול מכל פעולה המעודדת הפרת חוק".

העתירה נדחית אפוא.