בג"ץ 3388/13עוזיאל שדה נ. השר להגנת הסביבה

לפניי בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות.

העתירה הוגשה ביום 12.5.2013. עניינה של העתירה: הימנעותו של השר להגנת הסביבה מלהתקין תקנות לפי סעיף 2ו(ב) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, המחייבות דיסקוטקים להתקין מד רעש. כבר בתגובתו הראשונה של המשיב נכתב כי הפעילות להתקנת התקנות נמצאת בעיצומה (כחלק מתכנית העבודה לשנת 2013), וביום 4.8.2014 – לאחר כמה הודעות עדכון – מסר המשיב כי תקנות רישוי עסקים (התקן מד-רעש בדיסקוטק), התשע"ד-2014 אושרו והועברו לפרסום. בהמשך לכך ביקשו העותרים למחוק את העתירה – שהתייתרה כאמור – אך עתרו לפסיקת הוצאות. המשיב מצדו סבור כי אין מקום לפסיקת הוצאות. לחלופין טוען המשיב כי בפסיקת ההוצאות יש להתחשב בכך שהתקנת התקנות באה בעקבות הליך מאומץ שהחל קודם להגשת העתירה.

כאמור, המשיב מדגיש בתגובתו כי החל בפעילותו להתקנת התקנות עוד קודם להגשת העתירה, וכי הנושא הוצג לשר להגנת הסביבה עם כניסתו לתפקיד. בהקשר זה יצוין כי במכתב מיום 23.7.2012 הודיעה הלשכה המשפטית של המשרד להגשת הסביבה כי מנכ"לית המשרד קיימה דיון בנושא והנחתה "כי במהלך שנת 2013 ייבחן הנושא ויוכנס לתכנית העבודה של המשרד". עם זאת, יש לציין כי תיקון החקיקה שהחיל את החובה להתקין מד-רעש על דיסקוטקים נחקק עוד בשנת 2005, ובין המסמכים שצורפו לעתירה ניתן למצוא מכתב משנת 2009 , שכתבה עורכת דין ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, אשר לפיו "מהמשרד להגנת הסביבה נמסר... כי תקנות לעניין התקן מד רעש בדיסקוטק נמצאות בתכנית העבודה של המשרד, וזאת מתוך כוונה לקדם את הליך התקנתו בהקדם האפשרי, ובהתחשב במכלול תפקידיו ומשימותיו". בנסיבות אלה, ובשים לב למכתב נוסף מחודש מרץ 2013 (שממנו עלה כי הנושא ייבחן לאחר כניסתו של שר חדש לתפקיד), דומה כי פנייה לבית המשפט הייתה מוצדקת מבחינתם של העותרים. למעשה, המשיב עצמו אינו טוען אחרת, ואינו טוען גם לאי מיצוי הליכים (או לחלופין לשיהוי).

לאור כל האמור ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות היקף ההתדיינות עד שהתייתר ההליך, החלטתי לחייב את המשיב לשלם לעותרים הוצאות בשיעור של 5,000 ₪.