בג"ץ 339/05 חיה ברקוביץ נ. מנהל מקרקעי ישראל

בפני בקשה למחיקת העתירה בהסכמת הצדדים ולפסיקת הוצאות.

1.בהסכמת הצדדים, משניתן לעותרת הסעד המבוקש, תימחק העתירה שבכותרת.

2.אשר להוצאות. עניינה של העתירה בבקשת העותרת שהמשיב 1, מנהל מקרקעי ישראל, להנפיק לה אישור זכויות לזכויותיה בנחלה אותה היא מחזיקה כחוכרת מטעמו. אישור זכויות כאמור, לא הוענק לעותרת עקב מחלוקת בין המשיב 1 למשיבה 2 אשר העותרת אינה צד לה. העותרת היא אלמנה, אשר נזקקה למכור את זכויותיה בנכס זה על מנת לממן את טיפוליה הרפואיים והסיעודיים. עקב הימנעות המשיב 1 להנפיק לה אישור כאמור, מצאה עצמה העותרת במצב בו מצד אחד, בהיותה בעלת נכסים אחרים למחייה, היא לא היתה זכאית למימון הוצאותיה מרשויות המדינה ומצד אחר, לא התאפשר לה למכור נכסים אלה על מנת לממנם עקב הימנעות המשיבה 1 מלהעניק לה את האישור הדרוש לשם כך.

3.ב"כ העותרת מבקש כי יפסקו הוצאות ריאליות בהתחשב בנחיצות העתירה. ב"כ המשיב 1 הודיע כי בהתחשב בפשטות העתירה מחד גיסא ובמהירות והיעלות בה טופלה מאידך גיסא, אין מקום לפסיקת הוצאות ולמצער יש להתחשב בנתונים אלה לעניין גובה ההוצאות.

4.דין הבקשה לפסיקת הוצאות להתקבל. אין מחלוקת בין הצדדים כי הגשת העתירה היתה מוצדקת. הנפקת אישור הזכויות למשיבה התעכב בשל מחלוקת לא לה, וזאת שעה שהיה ברור למשיב 1 כי מצב דברים זה גורם לה נזק ממשי. כמו כן, דומה שאין מחלוקת כי רק לאחר שהוגשה העתירה, לאחר פניות חוזרות ונשנות שהופנו עובר להגשתה למשיב 1, אשר לא הניבו פרי, נסללה הדרך לטפל בעניין. יחד עם זאת, לעניין גובה ההוצאות יש להתחשב בטענת ב"כ המשיב 1, אשר לא נסתרה על ידי ב"כ העותרת, כי משהוגשה העתירה, היא טופלה במהירות וביעילות עוד בטרם שהועברה לדיון בפני הרכב ועוד לפני שנקבע מועד לדיון. במצב דברים זה, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, החלטתי לחייב את המשיב 1 בהוצאות ובשכר טרחת העותרת בהליך זה בסכום כולל של 6,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן החלטתי ועד לתשלום בפועל.