בג"ץ 340/04 אביגדור הדסה ו-57 אח' נ. שר הפנים

1.בפני בקשה לחיוב המשיב בהוצאות העתירה ובהוצאות לדוגמא. עניינה של העתירה בבקשות שהגישו העותרים למשיב בעניין הארכת מועד להגשת תביעת פיצויים בגין אישור תוכניות מתאר לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 ( להלן: חוק התכנון והבניה ), ובטענה כי המשיב טרם קיבל החלטות בעניינם.

2.לדברי העותרים, עתירה זו הוגשה על רקע העובדה כי בקשותיהם לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה הוגשו לידי המשיב לפני שנים ולא זכו למענה ראוי כלשהו מטעמו. בעקבות הגשת העתירה ורק בשל הגשתה, החל המשיב במרוץ קדחני אחר מתן תשובותיו לכל אחד מהעותרים, בעוד הוא מבקש מבית המשפט הארכות מועד להגשת תגובתו לעתירה. ביום 24.8.04 הגיש המשיב את תגובתו המקדמית ובמסגרתה הודה בכך שהבקשות הוגשו לפני זמן ניכר והטיפול בהן התארך, הגם שניסה להסביר זאת בתואנות שונות. במקביל ביקש המשיב שהות נוספת להשלמת הטיפול בבקשות וזאת לאור טענתו כי הבקשות מצויות בשלבי טיפול סופיים וכי החלטה בהן תתקבל תוך שלושים יום. רק ביום 24.10.04 מסר המשיב את הודעתו העדכנית כי הטיפול בבקשות הסתיים וכי יש למחוק את העתירה ללא צו להוצאות. מכאן, סבורים המבקשים, כי אין ספק שלולא העתירה, היו בקשותיהם ממשיכות להיערם על מדפי המשיב. לפיכך, לטענת העותרים, לא ניתן להגיע אלא למסקנה המתבקשת, כי העתירה דנן הייתה מוצדקת, וכי רק בזכות הגשתה קיבלו, ובצדק, את הסעד אותו ביקשו מלכתחילה. לדבריהם, יש לתת את הדעת לחסרון הכיס אשר נגרם להם בגין הוצאותיהם בעתירה ויש לשקול את התנהלותו של המשיב לאורך הפרשה. כמו כן, יש לחייב את המשיב בהוצאות לדוגמא – הן בשל אופן התנהלותו בפרשה והן לשם הרתעתו מקיום נוהג של סחבת כאמור בכל אותם "מאות רבות של בקשות" דומות הממתינות להכרעתו.

3.המשיב בתגובתו מתנגד לבקשה. לדבריו, בפניו מצויות מספר ניכר ביותר של פניות שעניינן בקשה להארכת מועד להגשת תביעת פיצוים לפי חוק התכנון והבניה. כך למשל בעובדות העתירה שבכותרת, הוגשו למשיב 13 בקשות הנוגעות ל-59 מבקשים. בין השאר הוגשה בקשה מס' 02/המ/70 שנגעה ל33 פונים שונים. עוד מוסיף המשיב, כי אין חולק כי הבקשות במקרה דנן הוגשו לפני זמן ניכר והטיפול בהן התארך, אולם תהליך הטיפול בבקשות דורש את התערבותם של מספר גורמים שונים ולכן אורך זמן. בתהליך הבדיקה נבחנת כל בקשה לגופה ביחס לתכנית שנטען כי הינה פוגעת, כדי שההחלטה שתתקבל תהא מיוסדת על תשתית עובדתית מלאה. יתר על כן, הגורמים המטפלים בנושא, כוללים גורמים מקצועים בכירים ביותר, ובאחריותם של אלו מצויים נושאים נוספים על סדר היום. בנוסף, הידרשות המשיב לעניין נובעת כל כולה מהשתהות של חלק מהפונים עצמם להגשת תביעה ומהתארכות הזמן עד לאיתור 13 הבקשות הנוגעות ל-59 מבקשים, אשר לא טרחו לצרף לעתירה מידע בסיסי שהיה מאפשר לאתר את הבקשות במהירות. על כן, למרות שמבחינה טכנית ניתנה החלטתו לאחר הגשת העתירה, נסיבות העניין אינן מצדיקות פסיקת הוצאות נגדו.

4.לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיב ובעתירה נחה דעתי כי דין הבקשה לפסיקת ההוצאות להתקבל. מבחינה עובדתית, אין ספק כי העותרים באו על סיפוקם שכן ההחלטות בבקשותיהם התקבלו. החלטות אלו באו לאחר הגשת העתירה. אין טענה כי העותרים פנו בטרם עת לבית המשפט או לא מיצו ההליכים. שאלת המפתח בבקשה שבפני הנה, על כן, אם הגשת העתירה היא שעמדה ביסוד קבלת הסעד. תשובתי לשאלה זו היא בחיוב. נשוא העתירה הינו העיכוב במתן תשובה לבקשות שהגישו העותרים למשיב. הטענה היתה כי הטיפול בבקשות מתארך למעלה משנה וחצי ואף שנתיים ובכך פועלת הרשות באופן בלתי סביר. ניכר מהשתלשלות העניינים בתיק כי בגין הגשת העתירה זורז או לכל הפחות הושלם ההליך בעניינם של העותרים. המשיב ביקש מספר פעמים להאריך את המועד להגשת תגובתם. נתבקשו ארכות נוספות לשם השלמת הטיפול בבקשות שהגישו העותרים. זאת ועוד: המשיב פנה אל העותרים בבקשות להשלים את פניותיהם ולהעביר לעיונם מידע כזה או אחר שהיה חסר לכאורה בבקשותיהם המקוריות. פניות אלו באו לאחר הגשת העתירה ובהיות ההליך תלוי ועומד. שוכנעתי כי מצב דברים זה מקורו בצורך ליתן לעותרים את הסעד שביקשו בגין הגשת העתירה שאם לא כן לא ברור מדוע הפניות להשלמת המידע באו רק בעת ההיא. אף המשיב עצמו מציין כי "התארכות הזמן עד לאיתור הבקשות נבעה, בחלקה, מן העובדה שהעותרים הגישו עתירה אחת הנוגעת ל-13 בקשות שונות, הנודעות ל-59 עותרים שונים, ואשר לא טרחו לצרף לעתירה מידע בסיסי שהיה מאפשר לאתר את הבקשות במהירות". עמדה זו מראה בבירור, לדידי, כי עצם הגשת העתירה הוא שהוביל למתן מענה לבקשות העותרים שאם לא כן, לא ברור מה קושי היה לאתר את הבקשות השונות ולהשלים את ההליכים בהם בלא קשר לפניה לבית המשפט. אכן, עיון בעמדת המשיב מגלה, כי עיקר טענותיהם באשר לצורך בדחית הבקשה שבפני נסוב סביב הטיפול המורכב לו נדרשת בקשה להארכת מועד לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, מספר הבקשות הרב המוגש לשר הפנים בעניין זה כמו גם מספר המיוצגים בכל פניה ופניה. אולם טענות אלה באות למעשה להסביר את העיכוב הכללי במתן תשובה במועד סביר לעותרים ושכמותם. מהוות הן, למעשה, תשובה עקרונית לעתירה עצמה. אולם בכך לא סגי, שכן בהליך שבפני השאלה היא אם הגשת העתירה היתה מוצדקת והביאה לקבלת הסעד והתשובה לכך, כאמור, היא בחיוב.

5.אשר לשיעור ההוצאות, הרי שהעותרים הגישו את העתירה וכן תגובה מפורטת לעמדת המשיב. לא הוצא צו על תנאי ולא נתקיים דיון במעמד הצדדים. בשים לב למספר העותרים ומורכבות הטיפול בעתירה בשל כך, יועמד סכום ההוצאות הכולל בהליך זה על סך של 15,000 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום החלטתי ועד התשלום בפועל.