בג"ץ 3418/05 אידה נודל נ. ראש ממשלת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.עניינה של העתירה בבקשת העותרות כי המשיב ינקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי למנוע הוצאתם להורג של מי שהוגדרו על ידי הפלסטינים כמשתפי פעולה עם ישראל, ואשר בית דין צבאי ברשות הפלסטינית דן אותם למוות.

ב.מתגובת המדינה עולה כי בראשית חודש מארס 2005, נעשו פניות שונות בהקשר זה מטעם שרת המשפטים ומטעם היועץ המיוחד לראש הממשלה לגורמים בכירים ברשות הפלסטינית. בפניות אלו הובהר כי מדינת ישראל לא תשלים עם הוצאות להורג על רקע של שיתוף פעולה עם ישראל, וזאת בלא קשר לשאלה אם הנידונים למוות אכן שיתפו פעולה עם ישראל. כן הובהר כי תהליך שחרור האסירים נסמך על כך שלא ייעשו הוצאות להורג על רקע שיתוף פעולה עם ישראל. עמדת ישראל הובהרה לרשות הפלסטינית פעם נוספת בישיבתה האחרונה של הוועדה המשותפת לשחרור אסירים שהתקיימה ב 8.5.05. כעולה מתשובת המדינה השיבו נציגי הרשות הפלסטינית, כי יושב ראש הרשות הפלסטינית ביקש מהם להודיע, שאין בכוונת הרשות לממש את פסקי הדין בדבר הוצאתם להורג של משתפי פעולה עם ישראל. פניה נוספת נעשתה לרשות הפלסטינית מטעם שגריר ארצות הברית בישראל, ומבדיקת המשיב עמו עולה כי אף היא נענתה, שאין בכוונת הפלסטינים לממש את פסקי הדין.

ג.נוכח המתואר, נראה כי ננקטו מספר צעדים שמטרתם למנוע את הוצאתם להורג של משתפי פעולה עם ישראל, ובעקבותיהם הודיעו נציגי הרשות הפלסטינית כי אין בכוונת הרשות לממש את פסקי הדין.

ד.גם אם החשש קיים, ואף אם – מבלי לקבוע מסמרות – דומה כי נסיון העבר אינו מרגיע, נראה כי הדרך הראויה לטיפול היא ברוח מה שנקטו נציגי המשיב, קרי, פעולה מתמדת מסוגים שונים כלפי הרשות הפלסטינית כדי להבטיח ככל הניתן את מניעתן של ההוצאות להורג. חזקה על המשיב כי לא ירפה מכך.

ה.בנסיבות, דין העתירה להידחות.