בג"ץ 3445/05 מסעדת סושימאי 2004 בע"מ נ. משרד התעשיה המסחר והתעסוקה - יחיד

השופט א' רובינשטיין:

א.עניינה של העתירה בבקשת העותרת, כי יוענק לה היתר להעסקת עובדים זרים. כן מבקשת העותרת, כי יינתן צו ביניים, לפיו לא יורחקו או ייעצרו עובדיה הזרים ששמותיהם פורטו בעתירה, וכי יינתן לה היתר זמני להעסקת עובדים זרים, עד לסיום הדיון בעתירה.

ב.לרקע יצוין, כי ביום 1.5.03 הועברה הסמכות למתן היתרים להעסקת עובדים זרים משירות התעסוקה ליחידת הסמך לעובדים זרים במשרד המסחר, התעשיה, והתעסוקה, בהתאם לפרק ד'1 לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א- 1991 .

ג.כעולה מתשובת המשיבים, ב- 9.11.04 פורסמה בעיתונות ובאינטרנט מודעה המודיעה על אפשרות הגשת בקשות למתן היתרים להעסקת עובדים זרים בענף המסעדות האתניות לטבחים זרים, עד ליום 23.11.04. המועד הוארך עד ליום 15.2.05. במהלך פברואר 2004 ניתנו 785 היתרים. ביום 19.12.04 קבעה הממשלה את מכסת ההיתרים לעובדים זרים לשנת 2005 בענפים השונים.לענף המסעדות האתניות נקבעה מכסה של 1000 עובדים זרים. לשנת 2004 ניתן לעותרת היתר להעסקת שישה עובדים זרים, שתוקפו פג ביום 31.12.04. מהעתירה עולה כי בשלב קודם אושרה לה מכסה של שמונה עובדים. העותרת פנתה ביום 3.3.05, לאחר המועד להגשת הבקשות, בבקשה להקצאת היתר להעסקת עובדים זרים לשנת 2005. הבקשה הוגשה לאחר שגם התבצעה הקצאה בפועל למסעדות השונות. בהתאם לכך הושב לה על ידי המשיב 1 כי אין בידו לקבל את הבקשה. עוד מצוין בתשובת המשיבים, כי יחידת הסמך מתעתדת להקצות כ- 120 היתרים נוספים שחלקם להעסקת עובדים זרים במסעדות אתניות אשר הגישו בקשות במועד אך ניתנה להם מכסת היתרים הנמוכה מזו שביקשו, וחלקם האחר למסעדות אתניות חדשות אשר ייפתחו במהלך שנת 2005.

ד.לטענת העותרת, אי הענות לבקשתה לוקה בחוסר סבירות, בפרט לאחר שעשתה כל מאמץ לקליטת עובדים מקומיים.

ה.בתשובת המשיבים נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה. מדיניות הממשלה היא לצמצם את מספר העובדים הזרים בארץ, על כן חלוקת ההיתרים להעסקת עובדים זרים חייבת, כנטען, להתבצע על פי נוהלים מדוקדקים ומסודרים, אשר מחד גיסא, יבטיחו שמירה על עקרון השיויון, ומאידך גיסא יבטיחו את אינטרס המדינה שלא לאפשר העסקת עובדים זרים מעבר לכמות המירבית שברצונה להתיר. על כן, טוענים המשיבים, מתבקש כל מעביד להגיש בקשה מסודרת במועד ובהתאם לנוהל. בהקשר זה טוענים הם, כי עקרון השיויון מחייב קביעת מדיניות ברורה וחד משמעית של עמידה דקדקנית על הגשת הבקשות במועד. לבסוף מציינים המשיבים כי הלכה למעשה מועסקים אצל העותרת שמונה עובדים זרים, וזאת בלא שניתן לעותרת היתר להעסקתם לשנת 2005 וההיתר שניתן לה לשנת 2004 היה להעסקת שישה עובדים בלבד. בכך די, לטענתם, כדי להביא לדחיית העתירה בשל חוסר נקיון כפיים. בעניין אחרון זה דומה כי המשיבים לא דקו פורתא, שכן לפי נספח ד' לעתירה (מכתב מ-27.8.03) ניתן למשיבים היתר להעסקת שמונה עובדים זרים עד 30.9.04; ואולם, אף הוא פקע ואין טענה שחודש.

ו.אין בידינו להעתר לעתירה. אין לאדם זכות מוקנית להעסקת עובדים זרים, ואפשרות ההעסקה ומידתה תלויות במדיניות הממשלה העשויה להשתנות מעת לעת (בג"צ 10692/03 פלסים חברה לפיתוח ובניין בע"מ נ' שר התעשיה, המסחר והתעסוקה (טרם פורסם)), וכמובן בעמידה בתנאים הנקבעים לעניין זה. מובן כי בהפעלת סמכותה, על רשות מוסמכת במדינה, ובענייננו הממונה על יחידת הסמך להעסקת עובדים זרים, לנהוג בין היתר, בסבירות, בשוויון וללא אפלייה ושרירות (בג"צ

840/79

מרכז הקבלנים והבונים נ' ממשלת ישראל , פד"י לד( 3 729 (

, 745-746 בג"צ

4566/90

דקל נ' שר האוצר , פד"י מה(

1 )

28 ,

33 ). אם כן, בהקצאת עובדים על הרשות לוודא כי המבקשים היתר הגישו בקשתם בהתאם לנדרש בנוהל ובמועדים שנקצבו לכך. כללים אלה ראוי שיוקפד עליהם, שאחרת היכן יימצא הגבול – האם איחור של יום בהגשת הבקשה יתקבל, אך לא כן איחור של שבוע? לבסוף, אין להתעלם מכך שהמשיבים פנו בבקשה כי תאושר להם העסקת עובדים זרים, בעודם מעסיקים עובדים ללא היתר כדין לאחר שתמו מועדי ההיתר.

ז.אין בכך כדי למנוע מן המשיבים, ואנו איננו מביעים כל דעה בעניין זה, להידרש לבקשתה של העותרת על פי שיקול דעתם ככל שתוכל העותרת להיכלל בהודעות ובמכסות שיפורסמו בהמשך.

ח.נוכח כל אלה, אין מקום לצו הביניים המבוקש, ואין בידינו, כאמור, להעתר לעתירה.

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת