בג"ץ 3455/15 אשתיוי ארמילאת מוסטפא נ. משרד הפנים

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

העותר, שקיבל מעמד תושב ארעי ב-2008, כתושב דהניה (חבל עזה) לשעבר, על פי הסדר מיוחד, מבקש עתה מעמד זה, ולמצער היתרי שהיה, לרעייתו ולילדיהם הקטינים, העותרים גם הם. ואולם, בחומר שהציג לפני הרשויות לא עלה בידו להראות, כי בתקופה הרלבנטית לקבלת מעמד על-ידיו היה נשוי לרעייתו, וכן לא עלה בידו להוכיח כי הוא מאוים בעזה ועל כן אינו יכול לשוב אליה. אשר לטענה הראשונה, הנאמר הוא כי ב-2004 נישא לרעייתו על-ידי "מילה", קרי כנראה במעין הסכמה בעל פה, לפי – כביכול – מנהג בדואי. ואולם, בבית הדין השרעי בבאר שבע, שחזקה עליו כי הוא אמון על המשפט הדתי ומנהגיו, ושדן בנושא ב-2009, הוצהר כי הנישואין היו בספטמבר 2007 וניתן להם תוקף מאותו מועד, בלא שנזכר כלל מועד 2004, וגם לא בבקשות לרשויות בעבר. לכאורה אילו היה העותר נשוי לעותרת מ-2004 ברי כי היה מקום שעוד מקדמת דנא, בודאי מעת בקשתו ב-2008, יצהיר זאת; נציין כי ילדיהם נולדו לאחר 2007.

אשר למאוימות, עד סוף 2014 נכנס העותר לעזה 17 פעמים על פי הרישומים, והמאוימות הנטענת מקבילה לערך לראשית הטיפול בעתירה, מה שאומר דרשני, ומכל מקום לא הונחה לטענה תשתית. עוד נטען כי נשות אחי העותר קיבלו מעמד בישראל, אך הוצג מטעם המשיבים שוני רלבנטי במובנים הומניטריים ספציפיים.

איננו רואים איפוא להתערב בהחלטת המשיבים ואיננו נעתרים לעתירה. עם זאת, ככל שיהיה בידי העותר חומר ראייתי מינהלי רציני הראוי לעיון מחדש, יוכל לשוב ולפנות לרשויות, בלא שנביע דעה.