בג"ץ 3458/19 פלוני נ. כב' השופט יריב בן דוד

השופט נ' סולברג :

1.

עתירה למניעת ניתוחה של פלונית ז"ל (להלן: המנוחה ), ילדה קטנה שסבלה ממחלות רבות והיתה מטופלת ב"עלי נגב". אסור היה להאכילהּ דרך הפה, אלא באמצעות זונדה בלבד. במהלך שיעור, הכניסה המנוחה חתיכת סוכריה מסוג מרשמלו לפיה, ונחנקה למוות.

2.

לבית משפט השלום בבאר שבע הוגשה אתמול בקשת המשטרה לחקור בנסיבות מותה של המנוחה, וזאת על-פי סעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958. המשטרה טענה לנחיצותה של נתיחה, לצורך קביעת מנגנון המוות, וזאת גם לנוכח מחלות הרקע שמהן סבלה המנוחה. משפחת המנוחה הביעה התנגדותה לנתיחת הגופה בהיותה משפחה מסורתית, ברצונה לשמור על כבוד המת, ולמנוע סבל מן המשפחה. נציג המשפחה אמר בדיון "אם צריך לחקור – יש לחקור את החיים. מה יֵצא לנו מלחקור את המתים"? המשפחה טענה כי ברור לחלוטין שמותה של המנוחה נגרם מחנק כתוצאה מאכילת סוכריית המרשמלו, ולכן אין מקום לנתיחה.

3.

בית משפט השלום בבאר שבע (השופט י' בן דוד ) הסתמך בהחלטתו על ההלכה שנפסקה בבית משפט זה בבג"ץ 11528/05 ( בני משפחת יוני אלזם ז"ל נ' כבוד השופטת גלית ציגלר (14.12.2005)), ולאחר שעיין בחומר החקירה, נעתר לבקשת המשטרה, והחליט כך: "לכאורה קיים יסוד סביר להניח שאין המדובר במוות טבעי, וכי קיים יסוד סביר לחשש שהמוות נגרם בעבירה, ברשלנות או בהזנחה, וזאת בין השאר לנוכח העובדה כי נמצא חלק ממרשמלו בפיה של המנוחה, אשר הוזנה אך ורק באמצעות צינור הזנה המחובר לבטנה, וזאת במהלך שהייתה בכיתת לימוד בהשגחת צוות המוסד. לפיכך הנני מורה על נתיחת גופת המנוחה במכון לרפואה משפטית כדי לקבוע את סיבת המוות. יש מקום לבצע את נתיחה הגופה באופן הדרגתי, תוך המעטה בהיקף ההתערבות הכירורגית ככל הניתן, והכל בהתאם לשיקול דעת הרופא המשפטי. ככל שיהיה בידי המכון לרפואה משפטית לקבוע את סיבת המוות על-ידי בדיקות שאינן פולשניות, כגון בדיקת סי-טי, ברי כי יש להעדיף ביצוע בדיקות אלו על פני נתיחת הגופה, והכל על-פי שיקול הדעת של הרופא המשפטי" .

4.

נגד החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו, בטענה כי ברור לחלוטין שמותה של המנוחה נגרם בשל אכילת סוכריית מרשמלו, והחנק שבא בעקבותיו. לפיכך – אין מקום לנתיחת הגופה.

5.

העתירה הוגשה אמש בשעת לילה מאוחרת ונקבעה לדיון היום. כחצי שעה לפני הדיון הוגשה הודעה בכתב מטעם ב"כ המדינה, על הסכמתה לקבלת העתירה, ואליה נלוותה בקשה לביטול הדיון. ואולם, עד מהרה נתבקשנו להתעלם מן הבקשה ולקיים את הדיון כמתוכנן. בפתח הדיון הסבירה ב"כ המדינה את אילוצי השעה הדוחקים. אמש בשעת לילה מאוחרת, רק חומר מועט הועמד לעיון נציגי המדינה. רק בשעות הבוקר התאפשר "לחדד" את כל הנחוץ עם המכון לרפואה משפטית ושאר הגורמים הצריכים לעניין. הסתבר שההודעה הנ"ל הוגשה טרם זמנה (בינתיים בני משפחת המנוחה, שהיו בדרכם לבית המשפט, שבו לביתם), אך בסופו של דבר הודיעה ב"כ המדינה על הסכמתה לקבלת העתירה. רשמנו אפוא את הודעת ב"כ המדינה בדבר ויתור על הניתוח שתוכנן להתבצע בגופת המנוחה.

6.

התוצאה – נכונה, וגם לחץ הזמנים בשעות הבוקר – מובן. יחד עם זאת, על פני הדברים, לא היה צריך להגיע למצב של עיכוב בהלווייתה של המנוחה מאתמול להיום. אפשר היה למנוע את הגשת העתירה. למסקנה שאליה הגיעה ב"כ המדינה היום, בעקבות בירורים קדחתניים, ניתן, ולכאורה צריך היה, להגיע אתמול, עוד לפני הדיון בבית משפט השלום, או במהלכו. נסיבות מוות שכאלה, אינן מצדיקות נתיחה. ראינו להעיר זאת במבט צופה פני עתיד, משום שצריך לשקוד ולעשות את כל הניתן במצבים מעין אלה, ביעילות ובדחיפות רבה, גם עם שכל ישר, כדי למנוע תוספת של כאב על העצב, בעצם הדיון המשפטי על נתיחה ובעיכוב הקבורה.

7.

העתירה מתקבלת אפוא בזאת.

אנו משתתפים בצערה של המשפחה.