בג"ץ 3459/06 ילנה דבורקין נ. משרד הפנים

לפני בקשה לפסיקת הוצאות.

1.

עניינה של העתירה בקשת העותרת כי תוענק לה אזרחות ישראלית. בין היתר, בקשה העותרת כי עניינה יועבר לבחינתה של הועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים (להלן: ועדת חריגים) בהתאם לנוהלי משרד הפנים. עמדת המשיבים היתה כי דין הבקשה להידחות על הסף מטעמים שונים. אשר לבקשת העותרת להעביר את עניינה לועדת חריגים, נטען כי העתירה מוקדמת שכן עובר להגשת העתירה הוחלט על ידי משרד הפנים, כי בהתאם למדיניות העדכנית הנוהגת בכל הנוגע להענקת מעמד בישראל לזרים שנשאו בעבר לישראלים שיש להם ילדים קטינים נושאי אזרחות ישראלית, ולאור עמידת העותרת בתנאי הסף שנקבעו בעניין זה, להעביר את עניינה של העותרת לועדת חריגים. בהודעה משלימה מטעם המשיבים מיום 20.7.06 עודכן בית המשפט כי ועדת החריגים סברה שיש מקום להעניק לעותרת מעמד בישראל, כי בהחלטת מנהל מינהל האוכלוסין, התקבלה המלצת ועדת החריגים וכי לעותרת הוענק רשיון ישיבה ארעי מסוג א/5 למשך שנתיים. בעקבות זאת, בהסכמת הצדדים נמחקה העתירה בכפוף לבקשת העותרת לפסיקת הוצאות.

2.

בבקשת העותרת נטען כי היא נאלצה להגיש את העתירה לאחר שבמשך חודשיים התעלמו המשיבים מפניות בא כוחה וכי בהעדר מסמכים מזהים היא נותרה

ללא יכולת לפרנס את עצמה ואת בנה הקטין והיתה נתונה לסכנת גירוש. כמו כן, לטענתה, לפי אמות המידה שנקבעו על ידי המשיבים עצמם היא היתה זכאית לרישיון ישיבה בישראל אולם סוגיה זו נדונה על ידי המשיבים רק לאחר הגשת העתירה.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, מרבית טענות העותרת בדבר בקשתה להענקת אזרחות דינן היה להידחות על הסף. עוד נטען כי כפי שעולה מתגובתם, עוד ביום 29.3.06, עובר להגשת העתירה, הועבר עניינה של העותרת לועדת חריגים, אם כי מצוין שככול הנראה בשל תקלה לא נמסרה לעותרת ההחלטה האמורה. לטענת המשיבים, העותרת לא ביססה את זכאותה לפסיקת הוצאות משני טעמים עיקריים. ראשית, הלכה למעשה לא הוענק לעותרת הסעד המבוקש, שכן היא בקשה בעתירתה שתוענק לה אזרחות ישראלית אולם הוענק לה רק רשיון לישיבת ארעי בישראל מסוג א/5. שנית, ההחלטה על העברת עניינה של העותרת לבחינת ועדת חריגים התקבלה עובר להגשת העתירה ולפיכך העתירה היתה מוקדמת. המשיבים מוסיפים כי יש להתחשב גם בכך שמלכתחילה הוגשה העתירה כשהיא נעדרת עילה להתערבות בית המשפט וכאשר בידי העותרת עמד סעד חלופי בדמות פנייה לית המשפט לעניינים מינהליים.

בתשובת העותרת לתגובת המשיבים הובהר כי אף אם אכן התקבלה החלטה להעביר את עניינה של העותרת לועדת חריגים, המשיבים לא דאגו לעדכן בכך את העותרת חרף פניותיו של בא כוחה. עוד נטען כי לו טרחו המשיבים לעדכן את ב"כ העותרת כאמור, העתירה כלל לא היתה מוגשת. אשר לסעד שניתן לעותרת, נטען כי העותרת בקשה מהמשיבים לאפשר לה להשתקע בישראל עם בנה וכי האשרה שהוענקה לה מאפשרת לה לעשות כן וכעבור 4 שנים, בתנאי שמרכז חייה יהיה בארץ, לזכות במעמד של תושב קבע. בכך, לפי הנטען נפתרה בעייתה של העותרת וההבדל בין הסעד שבקשה לבין הסעד שקבלה הינו סמנטי מבחינתה.

3.

אקדים ואבהיר, כי אין בידי לקבל את טענת המשיבים לפיה דין הבקשה לפסיקת הוצאות להידחות מהטעם שהגשת העתירה היתה מוקדמת. מתגובת ב"כ המשיבים ומתשובת ב"כ העותרת עולה במפורש כי עקב תקלה לא עודכן ב"כ העותרת בכך שעניינה של העותרת הועבר לועדת חריגים, למרות שהוא פנה בעניינה למשיבים.

במצב דברים זה, ונוכח המצב הקשה בו היתה שרויה העותרת בהעדר מעמד בארץ, הגשת העתירה במועד שהוגשה היתה מוצדקת ונעשתה לאחר שמוצו על ידה ההליכים לקבלת הסעד מהמשיבים. אשר לסעד שניתן לעותרת, אף אם אניח כי סעד זה אינו הסעד המלא בו חפצה העותרת, קרי אזרחות, הרי שאין ספק כי בקבלת הסעד שניתן, קבלת אשרה מסוג א/5, ניתן לעותרת הסעד המהותי שבקשה, שהינו הסדרת מעמדה בארץ באופן שיאפשר לה להשאר בארץ ולקיים את עצמה ואת בנה הקטין. אף ביתר טענותיו של ב"כ המשיבים אין כדי לאיין את זכותה של העותרת לקבלת הוצאותיה. במצב דברים זה, עומדת הבקשה לפסיקת הוצאות באמות המידה שנקבעו בבג"צ 842/93 נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217. אשר לגובה ההוצאות, בשים לב לכך שבפועל, עניינה של העותרת הועבר לועדת חריגים עובר לעתירה וכי בפרק זמן קצר יחסית קבלה העותרת את מבוקשה, וכן לשלב בו הסתיים ההליך, ישאו המשיבים בהוצאות העותרת בסכום כולל של 5,000 ₪ אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.