פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
3470/18
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט נ' סולברג
העותרים:
1. פלונית
2. פלוני
נ ג ד
המשיבות:
1. מדינת ישראל - משרד הפנים
2. מדינת ישראל - ועדה מקצועית מייעצת
לשר
הפנים
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
ט' בטבת
התשע"ט
(17.12.2018)
בשם העותרים:
בעצמם
בשם המשיבות:
עו"ד סיגל אבנון
פסק-דין
הנשיאה א' חיות:
1.
זוהי עתירה המופנית נגד החלטת שר הפנים מיום 29.1.2018 שלא ליתן לעותר 2 (להלן: העותר ) מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים בהתאם להוראת סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: החוק ).
2.
העותרת 2 (להלן: העותרת ) היא אזרחית ישראלית, אשר לטענתה נישאה לעותר, יליד 1967, תושב אזור יהודה והשומרון, בשנת 1989. בהתאם למרשם האוכלוסין, לעותרת ארבעה ילדים כולם אזרחי מדינת ישראל.
לעותר עבר פלילי מכביד, הכולל, בנוסף על עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, גם עבירות חמורות של מעורבות ביידוי מטעני צינור לעבר כלי רכב ישראלים, ייצור חומרי חבלה וחברות בחוליה שחבריה עברו עבירות בטחון (הרשעה משנת 1992, אשר בגינה נידון העותר ל-14 שנות מאסר, מהן שוחרר לאחר ריצוי ארבע שנים) ועבירות של שוד מזוין, תקיפת אדם לשם ביצוע שוד בנסיבות מחמירות, גניבת רכב והתחזות כאדם אחר (הרשעה משנת 2008, אשר בגינה נידון העותר לשלוש שנות מאסר בפועל, אותן סיים לרצות בחודש מרץ 2009).
במהלך השנים ניסו העותרים בערוצים שונים להסדיר את מעמדו של העותר בישראל – איחוד משפחות, קבלת מעמד בישראל בשל טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל וכן קבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. בקצרה נציין כי בשנת 2013 נדחתה בקשת העותרת
ליתן לעותר מעמד מכוח איחוד משפחות ובשנת 2015 נדחתה בקשת העותר לקבלת מעמד בשל טענתו למאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל. העתירות שהוגשו על ידם בהקשר זה נמחקו (בג"ץ 670/15; בג"ץ 92/16).
3.
ביום 11.8.2015 פנו העותרים לוועדה המקצועית לפי סעיף 3א1 לחוק (להלן: הוועדה ) , בבקשה ליתן
לעותר מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים בטענה כי העותרת חולה במחלה קשה וזקוקה לסיועו. כמו כן שב העותר ונסמך גם לצורך בקשה זו על
טענותיו בדבר שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון. משההחלטה בבקשה בוששה לבוא, הגישו העותרים, ביום 31.5.2016 עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 4350/16) אשר נדחתה על הסף בשל היותה מוקדמת מדי. ביום 23.1.2017 הגישו העותרים עתירה נוספת לבית משפט זה (בג"ץ 767/17; להלן: העתירה הקודמת ) , אך בטרם התקיים בה דיון ניתנה ביום 29.1.2018 החלטת שר הפנים המאמצת את המלצת הוועדה לסרב לבקשת העותרים. זאת, הן בשל העדר טעמים הומניטריים המצדיקים מתן מעמד בישראל לעותר, והן נוכח עמדת גורמי הביטחון ומשטרת ישראל, אשר התנגדו ליתן לו מעמד בישראל בשל עברו הפלילי ולאור מידע חסוי המעיד על מעורבותו של העותר באחזקה וסחר באמצעי לחימה ובעבירות רכוש. בעקבות ההחלטה האמורה, נמחקה העתירה הקודמת וביום 1.5.2018 הגישו העותרים את העתירה דנן נגד החלטת שר הפנים לגופה.
4.
דין העתירה להידחות. נקודת המוצא לדיון בענייננו הוא שיקול הדעת הרחב המסור לשר הפנים בהחלטה הנוגעת למתן מעמד מטעמים הומניטאריים (ראו: בג"ץ 1905/03 עכל נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (5.12.2010); בג"ץ 896/17 ג'בר נ' שר הפנים , פסקה 5 (11.10.2018)) . בהינתן עברו הפלילי המכביד של העותר והראיות המנהליות שהצטברו בעניינו, אשר הוצגו לנו במעמד צד אחד על ידי גורמי הביטחון ומשטרת ישראל במהלך הדיון שהתקיים בעתירה ביום 17.12.2018, האיזון שערך שר הפנים בין הטעמים ההומניטאריים שהועלו על ידי העותרים ובין הסכנה הנשקפת מן העותר לבטחון הציבור בישראל, הוא איזון ראוי שאין מקום להתערב בו (ראו והשוו: עע"ם
5569/05 משרד הפנים נ' עויסאת , פסקה 19 (10.8.2008)).
הטענות שהעלו העותרים בדבר המאוימות הנשקפת לעותר בשל שיתוף פעולה לכאורה עם גורמי הביטחון, אין מקומן בעתירה זו הנוגעת למסלול מתן מעמד מטעמים הומניטאריים. מכל מקום, ככל שיש בפי העותר טענות עדכניות לעניין המאויימות , עליו למצות את ההליכים בנושא זה בפני הגורמים המוסמכים.
5.
סיכומם של דברים – העתירה נדחית.
בשים לב לטענות שהעלו העותרים בדבר מצבם הכלכלי הדחוק, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ח
בטבת
התשע"ט
(26.12.2018).
ה נ ש י א ה
ש ו פ ט
ש ו פ ט