בג"ץ 3502/02 ג'אדה ג'מיל שרקיה נ. משטרת ישראל

השופטת ד' דורנר :

בגדרי העתירה שבפנינו מבקשת העותרת, כי נורה למשיבה 1 לבצע צו מאסר, שהוצא ביום 17.9.00 על-ידי ראש לשכת ההוצאה-לפועל בחדרה נגד המשיב 3 – בעלה לשעבר של העותרת – בגין חוב מזונות שהוא חב לעותרת, ולא בוצע, נכון למועד הגשת העתירה, על-אף שחלפו למעלה מ-19 חודשים מיום הוצאתו ועד למועד האמור.

בתשובתה הודיעה המדינה, כי ביום 4.12.02 הצו בוצע. בכך בא העניין הקונקרטי המועלה בעתירה על פתרונו.

עם זאת, הטענות שמעלה המדינה בתשובתה אינן מקובלות עלי. טענת המדינה היא, כי צו המאסר לא בוצע בשל מצוקת כוח אדם וקשיי תקציב הפוקדים את המשטרה, וכן בשל המצב הביטחוני הקשה. והנה, טוענת המדינה, משחלפו חודשים רבים ממועד הוצאתו אין הצו תקף עוד, שכן – בהיקש מהוראת סעיף 74יז לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: החוק), לפיה צו, שלא בוצע בתוך 180 ימים בשל הנסיבות המנויות בסעיף, בטל הוא – תוקף צו-מאסר, ככלל, מוגבל למחצית השנה. עוד נטען, כי על בסיס ההיקש האמור, נקבע בהנחיות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, כי לעת הזו ועד למציאת המשאבים המתאימים, יבוצעו צווי-מאסר לא יאוחר מתום 180 ימים מיום מסירתם למשטרה, תחת פרק הזמן בן 90 הימים, הקבוע בסעיף 74טז לחוק.

טענות אלו יש לדחות. סעיף 74יז לחוק, שממנו גוזר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה את הנחיותיו, מתייחס למצבים שבהם לחייב נסיבות מיוחדות, המתקיימות אף בחלוף ששה חודשים מיום מתן הצו ובעטיין יש לשוב ולבחון, בתום פרק זמן זה, אם ההצדקה לקיום הצו נותרה בעינה. אין להסיק מהוראת הסעיף, כי בכל מקרה ואף כאשר הנסיבות האמורות אינן מתקיימות, כוחו של צו-מאסר יפה הוא למחצית-שנה בלבד. אף פשוט הוא, כי מגבלותיה של משטרת ישראל, קשות ככל שיהיו, אין בהן כדי להשפיע על שאלת תוקפו של צו-מאסר.

יתר-על-כן, לא מצאתי בטענות המדינה כל עילה, המצדיקה סטייה מהוראתו המפורשת של סעיף 74טז לחוק, אשר, כאמור, מחייב את המשטרה לבצע צווי-מאסר לא יאוחר מתום 90 ימים מעת שנמסרו לידיה. ברי, אם-כן, כי הנחיות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בעניין זה אינן יכולות לעמוד.

אנו מקבלים, איפוא, את העתירה ועושים את הצו למוחלט, ככל שהדבר נוגע לנושאים העקרוניים העולים בעתירה.

המשיבים 2-1 יישאו בהוצאות העותרת, בסך כולל של 25,000 ש"ח.