בג"ץ 3522/06 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

השופט א' גרוניס:

1.

עתירה זו מכוונת כנגד שלוש החלטות של בית הדין הרבני האזורי וכנגד פסק דין שניתן בבית הדין הרבני הגדול.

2.

העותר והמשיבה 4 התגרשו בשנת 2002. בהסכם הגירושין הם הסכימו למכור את בית המגורים שהיה בבעלותם המשותפת ולחלק ביניהם את התמורה. בתחילה פעל העותר, שהינו עורך דין במקצועו, יחד עם באת כוחה של המשיבה 4 למכור את הדירה. משלא נמכרה הדירה בדרך זו הסכימה המשיבה 4 כי ייצגה עורך דין ממשרדו של העותר במכר הדירה. הואיל וגם דרך זו לא צלחה מינה בית הדין הרבני האזורי כונס נכסים. כונס הנכסים פרסם הודעה על מכר הדירה וערך התמחרות בין המציעים, בה זכו המשיבים 7-6 (שהציעו סך של 674,000 דולר). העותר נכח בהתמחרות ולא העלה הצעה לרכוש את חלקה של המשיבה 4. לאחר ההתמחרות הודיע העותר לכונס הנכסים כי פנה אליו המשיב 5 אשר מוכן לשלם עבור הבית מחיר גבוה מזה שהציעו המשיבים 7-6 (סך של 691,000 דולר) כונס הנכסים פנה לבית הדין הרבני האזורי וביקש כי יאשר את המכר למשיבים 7-6 ואת חוזה המכר, בכפוף לתיקונים שייערכו בו בהמשך. הכונס עדכן את בית הדין בדבר הצעתו של המשיב 5, אך הוסיף כי המשיבה 4 מתנגדת לכך שיימכר לו הבית. הטעם לכך היה כי המשיב 5 הציע בעבר לרכוש את הבית וחזר בו. בית הדין החליט לאשר את המכר למשיבים 7-6. העותר הגיש בקשה לביטול האישור אך בקשתו נדחתה. בהחלטה זו ציין בית הדין האזורי כי המבקש נוקט זה שנים מהלכים שנועדו לעכב ולמנוע את מכר הדירה ובכך גורם נזקים כספיים למשיבה 4. יוער בהקשר זה, כי בהתאם למוסכם בין העותר למשיבה 4, המשיך העותר להתגורר בבית עד לפני כחצי שנה. כן ציין בית הדין כי הואיל והמבקש לא הסכים לרכוש את חלקה של המשיבה 4 בבית המגורים שעה שהיא "התחננה בפניו שירכוש את חלקה", אין לקבל טענתו לפיה עומדת לו זכות סירוב ראשונה. העותר ערער על החלטת בית הדין הרבני האזורי לבית הדין הגדול וערעורו נדחה. בפסק דינו ציין בית הדין הגדול כי אף שלכאורה המשיב 5 מציע תמורה גבוהה יותר עבור הבית, מתנגדת המשיבה 4

לקבלת הערעור שכן הינה מעוניינת בסיום מהיר של הפרשה. בעתירתו זו מבקש העותר, כאמור, כי תבוטלנה כל החלטות בתי הדין הרבניים בעניינו. כמו כן מבקש העותר כי בית משפט זה יורה על עריכת התמחרות בין המשיב 5 לבין המשיבים 7-6 בה יוחלט מי מהם ירכוש את הבית. לחלופין מבקש העותר כי בית משפט זה יורה על מכירת הבית למשיב 5, ואם לא יורה כן מבקש העותר שייקבע כי עומדת לו זכות סירוב ראשונה לרכוש את זכויות המשיבה 4 במחצית סך התמורה שהציעו המשיבים 6-7.

2.

דין העתירה להידחות על הסף. כלל ידוע הוא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים. ההתערבות בהחלטותיהם של בתי הדין הרבניים מוגבלת למקרים בהם נמצא כי החלטות בתי הדין ניתנו בחריגה מסמכות, כי הן מפרות את כללי הצדק הטבעי או שיש בהן התעלמות מהוראות חוק המופנות לבתי הדין (ראו, בג"ץ 5182/93 לוי נ' בית הדין הרבני האזורי רחובות , פ"ד מח(3) 1). עיקר טענתו של העותר בהקשר זה היא, כי משנתן בית הדין האזורי את החלטתו הראשונה לאישור המכר מבלי ששמע את עמדת העותר, מפרה החלטה זו את כללי הצדק הטבעי. לא מצאנו יסוד לטענה זו. גם בהנחה כי היה על בית הדין האזורי לשמוע את עמדת העותר בטרם אישור המכר, הרי שפגם זה תוקן בהליכים המאוחרים יותר בפני בית הדין. יתר טענותיו של העותר הינן טענות ערעוריות בטיבן ואין מקום לדון בהן בבית משפט זה. למעלה מן הצורך יוער, כי בנסיבות העניין נחה דעתנו כי אף אם היה טוען העותר טענות אלה בגדרי ערעור, בהליך אזרחי רגיל, לא היה מקום לקבלן.

3.

העתירה נדחית על הסף.