בג"ץ 3539/01 מנחם כברה נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית משפט שלום, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירות של הטרדה מינית בניגוד לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח1998- ובביצוע מעשים מגונים, עבירה על סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז1977-.

מהכרעת הדין עולה כי המבקש, ששימש כאפסנאי בבסיס מג"ב, נהג להטריד מינית חיילות צעירות בשירות סדיר, שהגיעו למשרדו על מנת לקבל ציוד שהיה מסור לשליטתו. המבקש אף ביצע בחלקן מעשים מגונים, כל זאת תוך שהוא מנצל את יחסי המרות שביניהם. התנהגותו של המבקש, כך נקבע, היתה שיטתית, עקבית לאורך תקופה, והוא הורשע ב12- מקרים שונים של הטרדה כאמור.

בית משפט השלום גזר על המבקש 18 חודשי מאסר, מתוכם 9 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי. כן נקבע כי המבקש יפצה כל אחת מעשר המתלוננות בסכום של 2,000 ש"ח.

המבקש ערער על פסק הדין. בית המשפט המחוזי אישר את ההרשעה, ומצא כי אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש. עונש זה, כך נקבע, אינו חמור ואף נוטה הוא לקולא בהתחשב בריבוי המקרים בהם הורשע המבקש.

המבקש עותר כי תינתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ככל שהוא נוגע לעונש שהוטל עליו. הוא חוזר על הטענות ששטח בפני בית משפט קמא, בין השאר העדר עבר פלילי, העובדה שנאלץ להפסיק את שירותו במג"ב לאחר 33 שנות שירות, וכן מפנה הוא לנסיבותיו האישיות. נסיבות אלה, כך טוען המבקש, מצדיקות הקלה בעונשו והמרת עונש המאסר בפועל בעבודות שירות. לעניין זה מבקש המבקש להסתמך על גזר דינו של ח"כ יצחק מרדכי.

2.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי למסקנה כי לא נתקיימו במקרה זה הנסיבות החריגות המצדיקות מתן רשות ערעור על חומרת העונש.

נסיבותיו האישיות של המבקש נשקלו בשימת לב על ידי שתי ערכאות, הובאו בחשבון העונש שנגזר על המבקש, והן אינן מצדיקות דיון נוסף בערכאה שלישית. למעלה מן הצורך יצוין, לגופו של עניין, כי בהתחשב בהתנהגותו השיטתית של המבקש, בריבוי העבירות בהן הורשע, בפגיעה הפיזית והמילולית במתלוננות ובכך שהמבקש לא הביע חרטה או תובנה לחומרת מעשיו - אין מקום להתערב בעונש שהוטל עליו. ההשוואה לעונש שהוטל על נאשם זה או אחר אינה במקומה, באשר כל מקרה נשקל לגופו ועל פי נסיבותיו.

הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 1.7.2001 עד השעה 12:00.