בג"ץ 3549/15 רזניק אלכסנדר נ. מדינת ישראל

1.אין למעשה מחלוקת כי העתירה התייתרה, ועל כן אני מורה על מחיקתה.

2.לגבי ההוצאות, לאחר עיון בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי אין מקום לפסיקת הוצאות בהליך זה. יובהר, כי עניינה של העתירה בבקשתם של העותרים למתן אזרחות ישראלית לעותרת 2, זאת מתוקף היותה רעייתו של העותר 1 (זכאי שבות). העתירה הוגשה ביום 21.5.2015, ובחודש פברואר 2016 עדכן המשיב כי בעקבות ראיון שנערך לעותרים בחודש ינואר – לצורך בדיקת כנות הקשר ביניהם – הוחלט לאשר לעותרת 2 קבלת מעמד עולה בהתאם לחוק השבות, התש"י-1950. מעיון בכתבי הטענות עולה כי המשיב גורס שפעל בהתאם לנוהל בכגון דא, העניק לעותרת תחילה רישיון ישיבה, ובהמשך, לאחר שנערך לעותרת ריאיון בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה, קיבלה העותרת מעמד לפי חוק השבות. העותרים מצדם סבורים כי בקשתם לא נבחנה בהתאם לנוהל הרלוונטי, כי לא היה כל חידוש במידע שנמסר בראיון, וכי הגשת העתירה היא שהובילה לשינוי בעמדתו של המשיב. לאחר בחינת הטענות והנסיבות כפי שהועלו במסמכים, ובשים לב לכך שהעתירה לא נדונה לגופה ומבחינה עובדתית אין מחלוקת באשר לקיום הריאיון (בחודש ינואר 2016) שלאחריו אושר מעמדה של העותרת, איני מוצא מקום לפסיקת הוצאות בהליך. להשלמת התמונה אציין כי העותרים מיוצגים על-ידי הלשכה לסיוע משפטי (כלומר פטורים-הם מתשלום אגרה במסגרת ההליך וייצוגם ממומן על-ידי המדינה). באשר לאגרה ששולמה בטעות בעת הגשת הבקשה למתן אישור כניסה לעותרת – אני מפנה לסעיף 15 לתגובה המקדמית מטעם המשיב.