בג"ץ 3553/00יששכר אלוני נ. זנד טל מכוני תערובת בע"מ

בפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור שישאיר בתוקפו את צו המניעה הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי, אשר אסר על ביצוע שינוי במעמדה של מכסת החלב של המבקשים ועיכב את מימוש העיקול שהוטל על המכסה עד למתן הכרעה סופית בערעור שהוגש לבית משפט זה.

המבקשים הינם חקלאים המתפרנסים למחייתם מרפת פרות, בה הם מייצרים חלב פרות על-פי מכסת חלב שהוקצה להם על-ידי ה"מנהל" שהוסמך לכך על פי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים התשי"ח1957- (צו בדבר ייצור חלב). ביום 12.9.96 ניתן נגד המבקש בבית המשפט השלום בתל אביב, במעמד צד אחד, פסק-דין לטובת המשיבה (להלן: התיק העיקרי), ובו חויב המבקש לשלם למשיבה סך של 98,569 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, וזאת בגין חוב שהמבקש חב למשיבה עבור הספקת מספוא לפרות. משלא שילם המבקש את חובו, נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב. במסגרתו של תיק זה ביקשה המשיבה לעקל את מכסת ייצור החלב של המבקש וראש ההוצאה לפועל נענה לבקשה והורה על העיקול המבוקש. במסגרת תיק לאיחוד תיקים שהתנהל נגד המבקש ביקשה המשיבה כי ימונה למבקש כונס נכסים למכסת החלב (המשיב 2), וכי כונס הנכסים יחתום בשם המבקש על הסכמתו ל"ניוד המכסה", קרי, למכירתה, וגם בקשתה זו נענתה. המבקש, מצדו, ביקש כי הליך הכינוס על המכסה יבוטל, אך ראש ההוצאה לפועל דחה את בקשתו. באותו מעמד (ביום 4.3.99) הוסכם כי הליכי כינוס הנכסים נגד המבקש יעוכבו ב40- יום ואם בסיומם לא יינתן על-ידי בית המשפט צו לעיכוב הליכים בתיק העיקרי - נוכח בקשת המבקש לבטל את פסק הדין, שניתן, כאמור, במעמד צד אחד - ההליכים יימשכו, ולמבקש לא תהיה כל טענה לגבי הליך הכינוס.

בקשת המבקש לביטול פסק-דינו של בית המשפט נדחתה, וביום 31.5.99 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה למתן פסק-דין הצהרתי לפיו מחצית מכסת החלב לשנת 1998 שייכת למבקשת, ולכן לא ניתן למוכרה, לפדותה או לממשה לשם כיסוי חובותיו של המבקש. ביום 24.8.99 הגישו המבקשים בקשה למתן פסק-דין הצהרתי נוסף, שיצהיר כי מכסת החלב אינה ניתנת לעיקול או למימוש בלשכת ההוצאה לפועל, וזאת משום שמכסת החלב הינה רשיון אישי, שאינו ניתן לעיקול. בית המשפט המחוזי דן בשתי התובענות במאוחד ודחה את שתיהן. בפסק דינו קבע השופט (חטיב האשם), כי דין תובענת המבקשים להצהיר על הנכס כנכס שאינו ניתן לעיקול להידחות הן על הסף והן לעיצומה; זאת משום שנוכח ההליכים הקודמים שפורטו לעיל, הגשת התביעה לבית המשפט כמוה כנסיון תקיפה עקיפה של החלטותיו של ראש ההוצאה לפועל, ואין לאפשר תקיפה כאמור. בית המשפט אף ציין בפסק-דינו כי אין להתעלם מהסכמתו של המבקש עצמו להליכי הכינוס - ונוכח הסכמה זו מנוע המבקש מלחזור ולתקוף את ההליכים בהגשת תובענה לבית המשפט המחוזי. גם לגופו של עניין קבע השופט כי דין התובענה להידחות, שכן אין מניעה להטיל עיקול, או לממש את מכסת החלב בהליכי הוצאה לפועל. בית המשפט דחה, כאמור, גם את התובענה שבה התבקש להצהיר כי למבקשת בעלות על מחצית מכסת החלב, ונימק החלטתו בכך שאף אם ניתן יהיה להחיל על בני הזוג - כפי שאלה ביקשו - את הלכת השיתוף (וזאת בשים לב למכלול הנסיבות, ובעיקר לכך שהנישואים נערכו בשנת 1997), הרי שהלכה זו מחייבת אף שיתוף בחובות, ומכאן, שאין בה כדי להועיל לבני הזוג.

על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה, ובגדרו ביקשו כי יינתן צו מניעה זמני - הוא נשוא החלטה זו.

בחנתי את טענות המבקשים ואת טענות המשיבים, אשר הגיבו על הבקשה למתן סעד זמני, ולא בלי היסוס הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל; אף כי על-פני הדברים סיכויי הערעור אינם נראים גבוהים במיוחד, הרי נראה כי הנזק שייגרם למבקשים באם ימומש העיקול שהוטל על מכסת החלב שלהם יהיה נזק חמור ביותר ואף בלתי הפיך. יחד עם זאת, ובהתחשב במכלול הנסיבות, אני מורה כי ערעורם של המבקשים ישמע בהקדם, וזאת כדי לצמצם עד כמה שניתן את הפגיעה במשיבה.

אשר על כן, ובכפוף לאמור לעיל, הבקשה מתקבלת.

המזכירות תקבע את התיק לשמיעת הערעור לא יאוחר מסוף חודש ספטמבר.