בג"ץ 3557/04 עידו אסף נ. משרד הפנים - פרקליטות המדינה

בפניי בקשה לפסיקת הוצאות בעקבות מחיקת עתירה. מן החומר שבפניי מתברר, כי העתירה הוגשה על מנת לחייב את המשיב לאפשר לעותר לעיין בחומר חקירה בתיק שבו הוגשה תלונה מטעמו. מן העתירה מתברר, כי בתחילה לא נתקבלה תגובה לבקשה זו, ובשלב מאוחר יותר נתקבלה תגובה שלילית, בלתי מנומקת, לבקשה. יש לציין, כי העיון התבקש בין היתר נוכח רצונו של העותר לשקול הגשת ערר על החלטה שלא להעמיד לדין בתיק שבו הוגשה תלונה מטעם העותר. מתברר, כי לאחר הגשת העתירה נאותה המשיבה למסור לעותר העתק מתיק החקירה. בתגובה שהוגשה מטעם המשיב לבקשה שבפניי, נטען כי עמדה זו של המשיבה אינה נובעת מהגשת העתירה. ברם, עמדה זו מלמדת על כך שגם לדעת המשיב יש הצדקה עניינית לעתירה. זאת ועוד, מן החומר שבפניי עולה כי היתה הצדקה להגשת העתירה, שכן פניותיו של העותר נענו בסירוב, או לא נענו כלל. הקשר הנסיבתי בין הגשת העתירה לבין השינוי בעמדת המשיב מעלה אפשרות מסתברת, כי הגשת העתירה היא שגרמה לשינוי האמור. אפילו אם לא כך הדבר, ברור כי סירובו של המשיב למסור את תיק החקירה לעיון העותר גרם להגשת עתירה מוצדקת, אשר לא היתה נגועה בשיהוי או באי מיצוי סעדים, ובמצב זה מן הראוי כי המשיב ישא בהוצאות להן גרם בהגשת העתירה.

הבקשה מתקבלת. המשיב ישא בהוצאות העותר בסך של 12,000 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כדין, וכן הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.