בג"ץ 3558/02 ח'לף מוסא נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין באשמת ביצוע עבירה של סיוע לכניסה ושהייה בישראל שלא כדין על פי סעיף 31 לחוק העונשין, בשילוב עם סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל. הוא הורשע על פי הודאתו, ולנוכח הרשעותיו הקודמות גזר לו בית המשפט קנס, מאסר על-תנאי, וכן 3 חודשי מאסר בהם ישא העורר בדרך של עבודות שירות. כמו כן חוייב העורר לחתום על ערבות להימנע מעבירה דומה במשך שנתיים.

העורר, שלא השלים עם פסק-דינו של בית משפט השלום, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי שם בקש לעכב את ביצוע עונש המאסר עד למתן פסק-הדין בערעור. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ומכאן הערר שבפני.

כאמור, הרשעתו של העורר התבססה על הודאתו, ולנוכח הרשעותיו הקודמות, העונש שהושת עליו, אינו חורג מרמת הענישה המקובלת. לפיכך נראה כי סיכויו של הערעור אינם רבים, אך חרף זאת החלטתי לקבל את הערר, הואיל ומדובר בתקופת מאסר קצרה, שבמרביתה יספיק העורר, אם לא ינתן הצו המבוקש, לשאת עוד בטרם ישמע ערעורו. במצב זה אני סבור כי נכון לאפשר לעורר למצות את זכותו להבאת השגותיו על העונש בפני ערכאת הערעור, ולא למותר להוסיף כי המועד לשמיעת הערעור נקבע לסוף חודש זה.

אני מקבל איפוא את הערר, ומורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן פסק-הדין בבית המשפט המחוזי. העורר יפקיד ערבות עצמית בסך 10,000 ש"ח להבטחת התייצבותו להמשך ההליכים ולנשיאה בעונש.