בג"ץ 3580/05 יבגני אונטילוב נ. משרד הפנים

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בגין העתירות שבכותרת. מדובר בפרשה "מתגלגלת" שעניינה בקשת העותרים לקבל מעמד בגין הקשר בינם לבין המנוח סרגיי אונטילוב ז"ל. הפרשה הובילה להגשת שלוש עתירות לבית משפט זה (הראשונה – בג"ץ 5764/03, והבאות אחריה – בג"ץ 3580/05 ובג"ץ 3638/10). איני רואה צורך לפרט את כל השתלשלות העניינים בעתירות. יצוין עם זאת כבר בפתח הדברים, כי ביום 10.5.2009 ניתנה החלטה של כבוד הרשם י' מרזל שבה נפסקו לטובת העותרים הוצאות בסך של 3,000 ₪, במסגרת בג"ץ 3580/05 (זאת לאחר שהעתירה נמחקה ביום 6.10.08 לפי בקשה מוסכמת של הצדדים). הטעם העיקרי שעמד ביסוד החלטתו של כבוד הרשם מרזל הוא השתהותו של המשיב עד שהחליט כי עניינם של העותרים יובא לבחינה מחודשת לפני הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומאניטאריים.

אלא שמחיקת העתירה ופסיקת ההוצאות בגדרה לא סימנו את סוף ההליכים בבג"ץ 3580/05. העותרים הגישו (ביום 25.1.2010) בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, זאת משום שעד לאותו מועד לא נתקבלה החלטת הועדה הבין-משרדית בעניינם (יצוין כי לא עלה בידי לאתר בתיק שלפניי את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט). כאן המקום לציין, כי בבקשה המוסכמת למחיקת בג"ץ 3580/05, שהוגשה ביום 6.10.2008, נמסר כי העותרים יגישו את בקשתם החדשה לוועדה הבין-משרדית תוך 30 ימים, וכי הועדה תדון בבקשה תוך 90 ימים נוספים. כלומר, הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט הוגשה זמן רב לאחר חלוף המועד שננקב בהודעה המוסכמת. המשיב עדכן את בית המשפט כי עניינם של העותרים נידון לפני הועדה הבין-משרדית בחודש פברואר 2010; ביום 5.5.2010 הוגשה הודעה נוספת מטעם המשיב, ובה נמסר כי הועדה הבין-משרדית החליטה לדחות את הבקשה שבאה לפניה. כבוד הנשיאה קבעה (ביום 23.5.2010) כי העתירה תקבע לשמיעה לפני הרכב, בהקדם.

בעקבות החלטת הועדה הבין-משרדית הוגשה (ביום 11.5.2010) העתירה בבג"ץ 3638/10. לאחר שנשמעו עמדות הצדדים בעניין (לרבות טענת המשיב בדבר קיומו של סעד חלופי), הוחלט על איחוד הדיון בשתי העתירות (בג"ץ 3580/05, בג"ץ 3638/10), ועל הבאתן-שתיהן לפני הרכב ביום 16.9.2010. אולם ביום 15.9.2010 הודיע המשיב על החלטתו להעניק לעותרת אשרת א/5 מטעמים הומניטאריים. אשרה זו, כך נאמר בהודעה, תוארך מדי שנה. עוד נמסר כי העותר יוכל להגיש בקשה למתן אשרת עולה, ומעמדו יוסדר על-פי חוק השבות. לאור הודעה זו, ובהסכמת הצדדים, הורה כבוד השופט רובינשטיין על מחיקתן של שתי העתירות – בג"ץ 3580/05 ובג"ץ 3638/05 – ועל ביטול הדיון שנקבע ליום המחרת. העותרים הגישו בקשה לפסיקת הוצאות בשתי העתירות, והמשיב מצדו הגיש תגובה שבה הותיר את הנושא לשיקול דעת בית המשפט, תוך עמידה על מספר נתונים הרלבנטיים לשיטתו לעניין זה.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שלפניי נחה דעתי כי יש מקום לפסיקת הוצאות במקרה זה. כאמור, אף המשיב אינו מבקש לחלוק על כך. השאלה מתמקדת אפוא בשיעור ההוצאות הראוי. כאן יש מקום להביא בחשבון את העובדה שביום 10.5.2009 כבר נפסקו הוצאות בגדרי בג"ץ 3580/05, בסכום של 3,000 ₪. על כן, במסגרת הבקשה הנוכחית לפסיקת הוצאות, יש להתמקד בעיקר בתוספת ההתדיינות מאז החלטתו האמורה של כבוד הרשם מרזל, הן בבג"ץ 3580/05 הן בבג"ץ 3638/10, אך זאת בשים לב גם לתמונה הכוללת העולה מן החומר שלפניי. עוד יש ליתן את הדעת להשתהות הנוספת מצד המשיב לאחר מחיקת בג"ץ 3580/05. אכן, החלטת הועדה הבין-משרדית ניתנה זמן רב לאחר המועד שהוגדר בהודעה המוסכמת שהובילה למחיקת העתירה, ולא מצאתי הסבר לעניין זה בכתבי הטענות מטעם המשיב ובתגובתם לבקשה שלפניי. אין להתעלם גם מן העובדה שבסופו של דבר ניתן לעותרים סעד כמפורט לעיל. כמו-כן יש ליתן את המשקל הראוי לכך שבמסגרת בג"ץ 3638/10 לא היה צורך בהתדיינות מרובה ובהגשת כתבי טענות רבים, והדיון שנקבע לפני ההרכב בשתי העתירות בוטל נוכח הודעת המשיב.

לאור כל האמור, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים כולן, באתי למסקנה כי מן הראוי לפסוק לעותרים שכר-טרחת עורך-דין בסך של 5,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.