בג"ץ 3581/16 מוחמד סמיר צאדק יאסין נ. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית

העתירה התייתרה ונמחקה, ונותרה להכרעה בקשת העותרים לפסיקת הוצאות.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובכל החומר שבתיק, החלטתי לחייב את המשיבים בהוצאות, אך בשיעור מתון.

מן המתואר בטיעוני הצדדים עולה כי מתן ההיתר לעותר 1 התעכב בין היתר בשל העובדה שההחלטה בבקשת העותר מדצמבר 2015, אשר לטענת המשיבים נמסרה למשרדי הקישור הפלסטיני, לא הגיעה בפועל לידי העותר 1, ועוד נטען כי אין בידי המשיבים תיעוד על פניה מינואר 2016 אותה הגיש העותר לטענתו. את התקלות שככל הנראה אירעו באותו פרק זמן - אשר בשלהן נמסר לעותר מן הקישור הפלסטיני כי בקשתו סורבה אך טעם הסירוב לא נמסר לו - אין מקום, על יסוד החומר שלפניי, לזקוף לחובת מי מהצדדים. לאחר האמור פנה העותר לקיום בירור בפני ראש המת"ק. בקשתו נדחתה על הסף, אך לטענת המשיבים לא עלה בידיהם להודיע לו אודות החלטה זו. אז פנה העותר באמצעות העותרת 2 לקצין פניות הציבור במת"ק, אך לא נענה (לטענת המשיבים בשל עומס עבודה). העתירה הוגשה כחודש לאחר פניה זו.

בנסיבות אלו בכללותן (וגם אם כטענת המשיבים הסעד ניתן לבסוף שלא בעקבות הגשת העתירה) סבורה אני כי מבחינתו של העותר 1 הגשת העתירה היתה מוצדקת בראייה סבירה ואובייקטיבית, ולוּ כיוון שלא ניתן מענה לפנייתו האחרונה לקצין פניות הציבור (אשר יכול היה להודיע לו בפשטות כי פנייתו לבירור בפני ראש המת"ק נדחתה, ואת הטעם לכך), וזאת גם לאחר שיחה טלפונית מטעם העותרת 2.

יחד עם זאת, מן הצד השני יש ליתן משקל לכך שנראה כי בנסיבות העניין הקונקרטי העיכוב במתן הסעד לא נבע כולו מהתנהלות המשיבים, וכן לטיפול הענייני לאחר הגשת העתירה, ולאחר איזון בין כל השיקולים הצריכים לעניין יישאו המשיבים בהוצאות העותרים ובשכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 3,000 ש"ח.