בג"ץ 3593/08 מונא אבו גוש נ. האפוטרופוס על נכסי נפקדים

השופטת א' חיות:

1.

אביה של העותרת התגורר, לטענתה, עד למלחמת העצמאות ב-1948 באבו גוש והיה בעל זכויות בנכסים רבים בכפר ובסביבתו, ובהם מקרקעין הרשומים במרשם המקרקעין כגוש 29525, חלקה 43 (להלן: המקרקעין ). טוענת העותרת כי לאחר פרוץ המלחמה עזב אביה את אבו-גוש לפי דרישת נציגים מטעם ממשלת ישראל, אשר הבטיחו לו כי בתום המלחמה יוכל לשוב לאדמותיו. על אף אותה הבטחה, כך מוסיפה העותרת וטוענת, לא הורשה אביה לשוב לאבו-גוש עד לשנת 1972 והתגורר בבית לחם. במהלך אותה תקופה הוא הוכרז כנפקד, הזכויות במקרקעין הוקנו למשיב ולאחר מכן

נמכרו לרשות הפיתוח. לטענת העותרת משהותר לאביה לשוב לשטחי ישראל מן הדין היה להחזיר לידיו את המקרקעין, אך הצעדים בהם נקט לשם כך לא נשאו פרי וכיום, לאחר שנפטר, יש להשיבם לידי יורשיו, עמם נמנית גם העותרת. העותרת מדגישה כי בנסיבות העניין הכרזתו של אביה כנפקד היתה שלא כדין, כי אביה פעל בהתאם להבטחה שלטונית שניתנה לו, כי בקשת אביה להשבת המקרקעין נדחתה בלא שניתנה לו זכות טיעון כדין, כי כיום לא נעשה במקרקעין כל שימוש והם לא מיועדים למטרה ספציפית ועל כן אין כל מניעה להשיבם בעין. אי לכך מבקשת העותרת כי נורה למשיב להורות על ביטול הכרזתו של אביה כנפקד ועל החזרת המקרקעין לידיה, בשם יורשי אביה.

2.

דין העתירה להידחות על הסף. מן החומר שבפנינו עולה כי בקשת אביה של העותרת להשבת המקרקעין טופלה על ידי המשיב ועוד בשנת 1974 המליצה הועדה המיוחדת שמונתה מכוח סעיף 29 לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950 (להלן: חוק נכסי נפקדים ) להפנות את אביה של העותרת לפעול לפי חוק נכסי נפקדים (פיצויים), תשל"ג-1973, אך הוא לא הגיש תביעה מכוח חוק זה ואף לא הגיש עתירה כנגד החלטת הוועדה. משכך דין טענות העותרת בהקשר זה להידחות מחמת שיהוי. אשר לטענת העותרת לפיה לא היה מקום להכריז על אביה כנפקד, הרי ככל שיש בידה להעלות טענה זו, אין היא נושא לדיון בבית משפט זה והמקום לבררה הוא בפני הערכאה האזרחית המוסמכת (ראו: סעיף 18(א) לחוק נכסי נפקדים; בג"ץ 721/79 מיכאיל נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים , פ"ד לד(4) 201 (1980); בג"ץ 1035/97 מוגרבי נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים ירושלים (לא פורסם, 2.4.1997)). אשר על כן, דין העתירה להידחות.