בג"ץ 36/99 ראובן יפה נ. עזבון המנוחה גלזר חנה ז"ל

1.המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה נגד משיבה 1 (להלן - המשיבה). בתובענה זו התבקש בית המשפט, בין היתר, לצוות על אכיפתו של הסכם מיום 25.7.91 בין המשיבה למבקש, לפיו מכרה המשיבה למבקש דירה שבבעלותה. בית המשפט המחוזי דחה (ביום 20.6.94) את התובענה, וקבע כי ההסכם בטל מעיקרו, על יסוד הדוקטרינה "לא נעשה דבר" ( ( non est factum . המבקש עירער על פסק-הדין לפני בית המשפט העליון (ע"א 4780/94). ביום 13.7.97 החליט בית המשפט העליון לקבל את הערעור, ולהחזיר את הדיון אל בית המשפט המחוזי לצורך שמיעת ראיות נוספות וליבון שאלת השילוב של הדוקטרינה "לא נעשה דבר" בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-. עוד נפסק כי הוצאות הערעור בסך 20,000 ש"ח ייקבעו לפי תוצאות הדיון החוזר בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי אכן קיים דיון חוזר בתובענה. בדיון זה הוצג בפני בית המשפט הסכם מיום 1.7.94, בו מכרה המשיבה את הדירה המדוברת לבן האחיין שלה, הוא משיב 2, המתגורר עמה בדירה (להלן - המשיב). המשיבה נחקרה בבית המשפט אודות הסכם זה. בסופו של דבר החליט בית המשפט המחוזי שלא לשנות מפסק דינו בסיבוב הראשון, ופסק (ביום 2.12.98) כי "החוזה הנדון הינו חוזה בטל מעיקרו". בית המשפט הוסיף וחייב את המבקש לשלם למשיבה "את הוצאות התובענה והערעור בסך 20,000 ש"ח".

2.פסיקתו של בית המשפט המחוזי לא נראתה, אף הפעם, למבקש. לפיכך הוא עירער עליה (ביום 3.1.99) לבית משפט זה. יחד עם הגשת הערעור נתבקש בית המשפט לעכב את הביצוע של פסק-הדין. "עיכוב הביצוע" מתייחס אל שני עניינים. ראשית, העברת הזכויות הרשומות בדירה משם המשיבה אל-שם המשיב לפי הסכם המכר ביניהם מיום 1.7.94. שנית, תשלום הוצאות המשפט בסך 20,000 ש"ח שנפסקו בבית המשפט המחוזי. ככל שמדובר בתשלום הוצאות המשפט, אכן זו בקשה לעיכוב ביצוע של פסק-דין. לעומת זאת, הבקשה לעכב את העברת הזכויות בדירה אינה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק-דין, שהרי בית המשפט המחוזי לא ציווה על העברה כזו. הבקשה היא, למעשה, למתן סעד זמני לתקופת הערעור לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

ביום 3.1.99 ביקשתי מהמשיבים להגיב על הבקשה, והוריתי על עיכוב ארעי של העברת הזכויות בדירה עד למתן החלטה בבקשה.

3.הנימוק הניתן על-ידי המבקש לעיכוב העברת הזכויות בדירה, הינו הצורך למנוע שינויים בלתי הפיכים עד להכרעה בערעור. כפי שמוסבר בבקשה, "במידה ולא ינתן עיכוב ביצוע... עלול להיווצר מצב בו דירת המשיבה (נשוא המחלוקת בין המבקש למשיבה 1) תרשם ע"ש משיב 2 ותימכר לאדם אחר, כי אז לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו במידה והערעור יתקבל". המשיבים, בתגובתם לבקשה, אומרים כי הם מסכימים למתן צו האוסר על המשיב, לאחר שהזכויות בדירה יועברו על שמו, להעביר זכויות אלה לאדם אחר. יחד עם זאת, הם עומדים על כך "שעיכוב זה לא יחול על השלמת העברת זכויות המשיבה בדירה על שם המשיב לרבות רישום המשכנתא בגין ההלוואה אותה נטל המשיב". ההלוואה בה מדובר נועדה לממן את ההפרש בין מחיר הדירה שעל המשיב לשלם למשיבה לפי ההסכם (מאה וארבעים אלף דולרים לערך) לבין הסכום שהמשיב שילם כבר למשיבה (שבעים אלף דולרים). נכון, אומרת המשיבה, כי אין היא זקוקה ליתרת התמורה לעת עתה, אלא רק "באם יידרש מעברה לבית אבות או שתזדקק להשגחה רפואית או סיעודית צמודה". יחד עם זאת, היא מוסיפה, "מאחר ולמשיבה מלאו זה עתה 93 שנים הרי שמטבע הדברים עלול המצב המתואר לעיל להשתנות במהירות, וברור כי במקרה כזה עשויה המשיבה להזדקק למקורות הכספיים העומדים מאחורי השלמת עיסקת מכר הדירה למשיב". המשיבים סבורים כי הצעתם מבטיחה "במידה הראויה את אינטרס המבקש כי לא יועמד בפני מצב בו מן הנמנע או קשה יהיה להשיב המצב לקדמותו".

4.בהצעתם של המשיבים היה כדי למנוע שינויים בלתי הפיכים במצב הזכויות בדירה, אם ההצעה היתה נעצרת ברישום הזכויות על-שם המשיב. אולם המשיבים אינם מסתפקים בכך. הם דורשים כי המשיב יהיה רשאי לשעבד את זכויותיו בדירה במשכנתה, אשר תבטיח הלוואה שנועדה לממן את תשלום יתרת התמורה למשיבה. רישום המשכנתה עלול ליצור מציאות בלתי הפיכה: המבקש, אפילו אם יזכה בערעור, לא יוכל לקבל את הזכויות בדירה כשהן נקיות מזכות נוגדת, שהרי פסק-הדין בערעור לא יחייב את בעל המשכנתה, שמצד אחד אינו צד להליכים, ומצד שני אמור לרכוש את זכותו כנגד תמורה.

לאור זאת, מהי הדרך הראויה לאזן בין האינטרס של המבקש לשמור על האפקטיביות של הערעור לבין האינטרס של המשיבה לממש את קניינה לצורך הבטחת צרכיה הסיעודיים והרפואיים? נראה לי כי כל עוד עומד המשיב על רצונו לרשום משכנתה על הדירה, יש להותיר על כנו את האיסור על ביצוע שינויים במצב הזכויות בדירה, בכפוף לשמירת זכותם של המשיבים לפנות מחדש אל בית המשפט בבקשה לביטול או צימצום האיסור, אם וכאשר יעורר מצבה של המשיבה צורך בכך.

5.אשר לבקשה לעיכוב הביצוע של תשלום הוצאות המשפט, נראה לי כי דינה להידחות. כידוע, הכלל הרחב הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את הביצוע של פסק-דין המטיל חיוב כספי, לא כל שכן חיוב בהוצאות משפט. כיצד, בכל זאת, סבור המבקש כי יש מקום לעכב את תשלום ההוצאות? לצורך כך יש בפי המבקש שתי תשובות. ראשית, הוא אומר, ערעורו הנוכחי מבוסס על ערעורו הקודם (ע"א 4780/94), שלא נדון לגופו של ענין, ולכן אין מקום לחייבו בשלב זה בתשלום הוצאות המשפט שנפסקו באותו ערעור. לא מצאתי ממש בטענה זאת. פסק-הדין בע"א 4780/94 הורה כי ההוצאות באותו הליך ייקבעו "לפי התוצאות בדיון החוזר בבית המשפט המחוזי", ולא לפי התוצאות בדיון בערעור על פסק-הדין שבית המשפט המחוזי ייתן בדיון החוזר. הנימוק השני שהמבקש נותן לעיכוב הביצוע של תשלום הוצאות המשפט, הוא גילה המתקדם של המשיבה. נתון זה, כשהוא מצטרף אל הזמן הממושך שעשוי לחלוף עד לדיון בערעור, מקים, לדעת המבקש, חשש "שהמבקש ימצא את עצמו במצב שהוא זוכה בערעור אך אין לו ממי להפרע בענין סכום ההוצאות הגבוה". תשובה אפשרית לטענה זאת היא, שגם אם המבקש יזכה בערעור, עדיין זכאותו לקבל את הדירה ללא תשלום נוסף אינה מובנת מאליה. אמנם, המבקש ביקש מבית המשפט המחוזי להצהיר כי הוא מילא אחר כל התחייבויותיו הכספיות לפי ההסכם עם המשיבה. אך בית המשפט המחוזי, אף שלא פסק בדבר (לאור קביעתו כי החוזה בטל מעיקרו), הטיל ספק בנכונות טענתו של המבקש כי שילם במזומן סך של 90,000 דולרים על חשבון הדירה (עמ' 11 לפסק-הדין). בהנחה שהמבקש נותר חייב למשיבה כספים עבור הדירה, הרי יהיה באפשרותו, במקרה של זכייה בערעור, לקזז מתוך יתרת החוב את הוצאות המשפט ששילם, במידה שהוצאות אלה יבוטלו בפסק-הדין בערעור. אך גם בהנחה שהמבקש שילם למשיבה את התמורה המלאה לפי ההסכם מיום 25.7.91, אינני מוצא מקום לעכב את הביצוע של תשלום הוצאות המשפט. הטעם לכך כפול. מן הצד האחד, מדובר בסכום נמוך באופן יחסי. גובהו של החיוב הכספי משליך באופן ישיר על עוצמת הטענה בדבר קשיי הגבייה שלו. מן הצד השני, המבקש אינו טוען ליכולת כספית נמוכה של המשיבה, העלולה למנוע או להכביד על גביית הוצאות המשפט בחייה. הוא רק חושש מפני קשיי הגבייה אם חלילה תלך המשיבה לבית עולמה. אולם בכך מתעלם המבקש מהאפשרות העומדת לפי הדין לנושה לגבות את חובו מן העיזבון.

6.סוף דבר, אני מחליט כדלקמן:

א.מוצא בזה צו זמני האוסר על ביצוע שינויים ברישום הזכויות בדירה נשוא הערעור. צו זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת של בית המשפט, והמשיבים יהיו רשאים לעתור לביטולו או לצמצומו אם יידרש מעברה של המשיבה לבית אבות או שהיא תזדקק להשגחה רפואית או סיעודית צמודה.

ב.תוקפו של הצו הזמני לפי סעיף א' מותנה בכך שהמבקש ימציא ערובה, להנחת דעתה של רשמת בית משפט זה, לפיצוי המשיבים בגין כל נזק שייגרם להם בעקבות הצו הזמני, במקרה שהערעור יידחה.

ג.הבקשה לעיכוב ביצוע התשלום של הוצאות המשפט שנפסקו נגד המבקש ביום 2.12.98 נדחית.

ד.המזכירות מתבקשת להעביר את התיק אל הרשמת לצורך קביעת הערובה, כאמור בסעיף ב', ולצורך מתן החלטה בבקשת המבקש לפוטרו מהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיבים בערעור.

ה.בנסיבות הענין אין צו להוצאות בבקשה זאת.