בג"ץ 3606/02 פלוני נ. מדינת ישראל

1.המערער, יליד 1959, נדון למאסר עשרים שנה, מתוכן 18 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי בשל הרשעתו בעבירות של מעשה סדום, מעשה מגונה, עבירות מין במשפחה וכן תקיפת קטין והתעללות בקטין, והוא מערער לפנינו על חומרת עונשו.

העבירות המיניות, כולל מעשה הסדום, בוצעו על ידי המערער בבתו במשך כמה שנים מאז מלאו לה אחת-עשרה שנים ומעשי התקיפה וההתעללות בוצעו בבת ובשניים מבניו. בית המשפט המחוזי נתן דעתו מחד לנסיבות חייו האומללות, כפי שפורטו בתסקיר, בהודאתו ומאידך לאינטרס הציבור המחייב ענישה הולמת ומרתיעה; הוא הביא בחשבון מחד שאין למערער עבר פלילי ומנגד את הנזק שנגרם לקטינים וביחוד לבת.

2.מר גרטנר, שטען לפנינו כל שיכול היה לטעון, חזר והצביע על נסיבותיו האישיות של מרשהו וכי הודה מיד בביצוע העבירות מבלי לנסות להגיע עם המדינה להסדר טיעון. עוד הצביע מר גרטנר על חרטתו של המערער על המעשים שביצע, חרטה שהיתה ללא סייג.

נתנו דעתנו לטענות הסניגור ועיינו גם במכתבה המרגש של הבת המתלוננת "מוצג א"; הגענו לכלל מסקנה שאין עילה מספקת להתערב בעונש, הגם שהוא חמור. בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי הובלט ענין מסוכנותו הרבה של המערער, מסקנה שאליה הגיע שירות המבחן לאחר חקירה מקיפה. גם בערעור שלפנינו לא חזר בו שירות המבחן מההערכה האמורה.

בנסיבות אלה אנו סבורים שדין הערעור להידחות והוא נדחה.