בג"ץ 3618/99 מוסא חגאזי נ. משרד הפנים

העותרים הגישו ביום 7.1.98, בקשה לאיחוד משפחות. במסגרת בירור הבקשה פנה המשיב למשטרת ישראל, ונמצא כי לחובת העותר עומד רישום פלילי - שישה תיקים של עבירות חמורות, אשר אין לשלול אפשרות שיוטל בגינן עונש מאסר. לפיכך השהה המשיב את החלטתו בבקשה, עד שיתברר מה עלה בגורל התיקים.

בדיעבד התברר כי בגין תיקים אלה נוהל נגד העותר הליך פלילי והוא נדון לשנתיים מאסר בפועל, אולם הוא סיים לרצות את המאסר עוד קודם הגשת הבקשה. אולם תוצאת המשפט הפלילי לא דווחו למחשב המשטרה, ולפיכך הופיעו התיקים כפתוחים.

לאחר השלמת הבירור, בחודש דצמבר 1999, הודיע המשיב על הסכמתו לאיחוד המשפחות.

אמנם ניתן היה לצפות כי המשיב יסיים את הטיפול בבקשה ויברר את מצב הרישום הפלילי במהירות רבה יותר, אך בנסיבות העניין ובהתחשב בעומס הבקשות מסוג זה המוטל על המשיב, פרק הזמן שארך הבירור עד הגשת העתירה אינו בלתי סביר עד כדי חיוב המשיב בהוצאות.

בא-כח העותרים טוען כי היה מקום להחשת הטיפול בהתחשב בכך שהעותרת עמדה ללדת, והיתה עלולה להוותר ללא ביטוח רפואי לה ולתינוקה. אכן, זהו מצב בלתי רצוי שיש מקום להתחשב בו. אולם, מאידך גיסא, העותרים הם שבחרו לקבוע את מקום מגוריהם בישראל ולהוליד כאן את ילדם עוד קודם הסדרת מעמדה של העותרת.

עוד נטען כי לא היה מקום לעכב את הטיפול במעמדה של העותרת, כאשר המניעה לכך אינה נוגעת לה אלא לבעלה. מדיניות המשיב בנושא זה לא התבררה, אמנם, אך על פני הדברים אין לשלול את ההצדקה לכך שמניעות החלה על אדם תשפיע על מעמדו של בן זוגו, במסגרת איחוד משפחות.

בהביאי בחשבון כל זאת, וכן את העובדה שלא התקיים דיון בעתירה, אני מחליטה לדחות את הבקשה לפסיקת הוצאות.