בג"ץ 3624/00 פקיד קאסד נ. מפקד כוחות צה"ל ביו"ש

בפני בקשה למחיקת עתירה תוך חיוב המשיב בהוצאות.

1.ביום 15.5.00 התקיימו הפרות סדר נרחבות באיזור יהודה והשומרון, במסגרת אירועי "יום הנכבה". במסגרת התמודדות צה"ל עם אירועים אלה תפשו כוחות צה"ל (ביום 15.5.00) את בית המלון שבבעלות העותרים - בית המלון "סיטי אין" המצוי בכניסה הצפונית לעיר רמאלה, בסמוך למתקנים צבאיים. ביום 18.5.00 הוצא צו תפיסה שתוקפו מיום 15.5.00 עד יום 21.5.00. ביום 19.5.00 הוגשה העתירה בה נתבקש פינוי כוחות צה"ל מן המלון. ביום 21.5.00 פינו כוחות צה"ל את בית המלון.

2.בעקבות התפתחות זו מבקשים העותרים למחוק את עתירתם, תוך חיוב המשיב בהוצאותיהם. לטענתם, הוצא צו התפיסה רק משנודע למשיב דבר הכוונה להגיש עתירה ומשהוצא נמסר לעותרים עצמם - ולא לבאי כוחם שלא היו מודעים להוצאת הצו בבוקר המחרת, בו הוגשה העתירה. לטענתם, בנסיבות אלו לא היה מנוס מהגשת העתירה ועל המשיב לשאת בהוצאותיהם עקב כך.

3.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, בוצעה התפישה כפי שבוצעה מחמת צורך צבאי-מבצעי דחוף וחיוני שחייב מתן מענה מיידי לסיכון בטחוני, בלא שהספיקה השעה לנקיטת כל ההליכים המנהליים הדרושים. עם זאת, מיד משנתאפשר הדבר הוצא צו כתוב ונמסר (ביום 18.5.00) לעותרים עצמם. המשיב מוסיף, כי המלון פונה משתם הצורך הצבאי בהמשך החזקתו - וללא קשר לעתירה. לשיטתו של המשיב, עצם העובדה שמתן צו התפישה לא הוזכר בעתירה הקימה בשעתו עילה למחיקת העתירה על הסף (מה גם שבינתיים הפכה העתירה תיאורטית). לטענת המשיב, התפישה היתה כדין ודומות לה הוכרו בעבר במקרים רבים.

4.דין הבקשה לפסיקת הוצאות להידחות. על מי שמבקש לקבל את הוצאותיו חרף מחיקת עתירתו מוטלת החובה לעמוד במבחנן של ארבע השאלות הבאות:

"1. האם היה צידוק בהגשת העתירה;

2.האם לא הזדרז העותר ופנה לבית המשפט הגבוה לצדק טרם שמיצה את כל האפשרויות הפתוחות בפניו ופעל כראוי אצל הרשויות המוסמכות;

3.האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה;

4.האם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו התבררה בפני בית המשפט." (בג"ץ 842/93 שייך סלימאן אלנסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח (4) 217).

שאלת צדקת עמדתם של העותרים לא באה לידי בחינה מעולם. כאמור בתגובתו של המשיב, הכיר בית המשפט העליון לא פעם בזכותו של המשיב לתפוש נכסים בתפישה צבאית בכפוף לתשלום פיצוי (ראו, לדוגמא: בג"ץ 258/97 עמירה נ' שר הבטחון , פ"ד לד (1) 90; בג"ץ 401/88 אבו ריאן נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש , פ"ד מב (2) 767). כך שאין יסוד לקבוע בוודאות כי לא כך היו פני הדברים כאן. לא הוכח גם קשר בין הגשת העתירה לקבלת הסעד שביסודה. עובר להגשת העתירה הוצא צו תפישה כתוב (שנמסר לעותרים) ובו נקבע מועד תום התפישה. במועד זה אכן פונה המלון. כך שאין לומר כי הגשת העתירה היא שגרמה לכך.

העתירה נמחקת איפוא, כמבוקש. אך הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית.