בג"ץ 3630/16 ילנה פרוסובה נ. שר הפנים

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

עתירה זו עניינה טענת העותרות – אם ובתה – למעמד לפי חוק השבות. הנימוק שביסודה נסמך על תעודה שהיא, כנטען, תעודת לידה של אם העותרת 1 וסבת העותרת 2, שלגביה ישנה מחלוקת מומחים; בעוד מומחי המדינה סבורים כי התעודה מזויפת, לעותרת חוות דעת הסבורה אחרת. העתירה לא נסמכה על ראיות מינהליות אחרות, והיא תלויה כולה בהתיחסות לתעודה הנזכרת. מנגד, ישנם סימני שאלה האופפים את העתירה, ובהם בעיקר העובדה שהעותרת 1 נכנסה ארצה כעובדת סיעוד זרה ורק לקראת תום תקופת רשיונה, כעבור כחמש וחצי שנים, באה ארצה בתה העותרת 2 והועלתה מצדן טענת השבות, דבר זה אומר דרשני, ומצטרף לשאלה היכן ראיות מינהליות נוספות כגון תצהירי קרובים או שכנים באשר לזיקה היהודית. על כל אלה, העותרות המשיכו לשהות בארץ חרף העובדה שלא ניתן צו ביניים. בנסיבות אלה איננו רואים מקום, בהתחשב גם בחזקת התקינות המינהלית, להתערבות בהחלטת המשיבים. אכן, לעותרת טענות לגבי התנהגות המשיבים במהלך הפניות, אך השאלה העיקרית היא המהות, ובכך לא שוכנענו כי הורם נטל השבות, נושא כבד בהיותו מקנה אזרחות מיידית. על כן איננו נעתרים לעתירה. בנסיבות לא נעשה צו להוצאות. זכויות העותרות שמורות לשוב ולפנות לרשויות ככל שימצאו ראיות מינהליות הראויות להתיחסות.