בג"ץ 3640-24 בג"ץ 3640-24

העתירה שלפנַי מכוונת לביטול צו המעצר המינהלי שהוצא בעניינו של העותר. עיון בעתירה מלמד כי זו נעדרת פרטים מינימליים הנחוצים לשם קיומה של ביקורת שיפוטית מקיפה וסדורה. כפי שציינתי לאחרונה, "עתירה לביטול צו מעצר מינהלי, ככל עתירה אחרת המוגשת לבית משפט זה, עליה לפרושׂ לפני בית המשפט תשתית עובדתית הולמת. בכלל זה, פירוט ציוני הדרך המרכזיים במסגרת הליך המעצר המינהלי מראשיתו: מועד תחילת מעצרו של העותר; מועד תחילת המעצר המינהלי, ככל שהוא מאוחר למועד תחילת המעצר; מועד הגשת הערעור לבית המשפט הצבאי לערעורים; מועד פקיעת הצו; התייחסות ברורה למעצרים מינהליים קודמים, ככל שישנם, תוך פירוט התאריכים הרלבנטיים; עדכון על אודות צו מעצר מינהלי חדש, מאוחר לזה שנתקף בעתירה, ככל שנחתם, או שניתנה הודעה על כוונה להוצאת צו שכזה; וכן הרשעות פליליות קודמות בעלות הקשר ביטחוני אשר עשויות להיות רלבנטיות להכרעה. כמו כן, נדרשת העתירה לכלול את הנספחים הרלבנטיים, ובכלל זאת: צו המעצר המינהלי; פסק הדין של בית המשפט הצבאי שדן בצו; פסק הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים; החלטות ופסקי דין קודמים שניתנו בעניינו של העותר, לגבי מעצרים מינהליים קודמים, כמו גם בהליכים פליליים שעשויים להיות רלבנטיים; וחומר נוסף שעשוי להידרש במסגרת ההליך. בנוסף, יש להקפיד על סדרי הדין כפי שנקבעו בתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), ככל משפטם וחוקתם. כאן, נדרשים אנו לשוב למושכלות ראשונים: תקנה 4 לתקנות מורה כי "כל עתירה תהא נתמכת בתצהיר"; תצהיר שנחתם כדין על-ידי העותר עובר להגשת העתירה, לאחר שכתב העתירה הוגש לעיונו והוא אישר את האמור בה, ומנוסחו ניתן ללמוד כי נחתם לצורך הגשת העתירה הנוכחית. תקנה 21א לתקנות, מחילה על עתירות המוגשות לבית משפט זה את ההוראה המעוגנת בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שלפיה חלה חובה לצרף לכתב הטענות הראשון את יפוי הכוח מטעם בעל הדין" (בג"ץ 3629/24 אלעביאת נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקאות 3-2 (1.5.2024)). כאמור, העתירה שלפנַי אינה ממלאת אחר חלק ניכר מהוראות אלו, ודי היה בכך כדי להביא לדחייתה.

הביקורת השיפוטית על מעצרים מינהליים – בחרדת קודש היא נעשית. רשאים אנו לצפות, כי העותרים ובאי-כוחם, יתייחסו גם הם לעתירתם-שלהם, באותה מידה של כובד ראש אשר בה מבוקש כי ננהג בה אנו.

חרף האמור, לפנים משורת הדין, ניתנת לעותר אפשרות לתקן את הטעון תיקון. לשם המשך הטיפול בעתירה, ישלים אפוא העותר לאלתר את הדרוש השלמה, כך שניתן יהיה לקיים דיון בעניינו בהקדם האפשרי.