פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
3648/06
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט ד' חשין
העותרים:
1. יהונתן
פולארד
2. אסתר פולארד
נ ג ד
המשיבים:
1. ממלא מקום
ראש הממשלה
2. סיעת "קדימה"
3. סיעת "גיל" - מפלגת הגמלאים
4. רפי איתן
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
י"ז בחשון התשס"ז
(08.11.2006)
בשם העותרים:
בשם המשיב 1:
בשם המשיבים 3 ו-4:
עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר; עו"ד ר' כוכבי
עו"ד דני חורין
עו"ד יורם אלרואי
פסק-דין
הנשיאה ד' ביניש:
בעתירה המקורית שהוגשה לנו מטעמם של בני הזוג פולארד נתבקשנו להורות על ביטולו של סעיף בהסכם הקואליציוני שנחתם בין המשיבים, ולפיו ימונה המשיב 4, חבר-הכנסת רפי איתן, לשר בממשלת ישראל, וזאת בשל מעורבותו של מר איתן במה שקרוי "פרשת פולארד".
כידוע, העותר 1 (להלן: העותר ) מרצה עונש מאסר עולם והוא כלוא מאחורי סורג ובריח בארצות-הברית עקב הרשעתו בריגול לטובת מדינת ישראל. העותרים מעלים טענות קשות כנגד המשיב 4 כמי שהיה אחראי להפעלתו של פולארד כסוכן. העותרים טוענים כי מינויו של העותר לשר בממשלת ישראל נגוע בחוסר סבירות קיצונית. זאת, משום שלטענתם פגע המשיב 4 בעותר פגיעה חמורה, סיכן את חייו והביא לשלילת חירותו. טענותיהם המרכזיות של העותרים בהקשר זה הן כנגד הגירסה שמסר המשיב 4 לאמריקאים בהטילו את כל האחריות למבצע הריגול על העותר, כאילו האחרון פעל על דעת עצמו וללא מעורבות של ממשלת ישראל. עוד טוענים העותרים כי מינויו של המשיב 4 לשר בממשלה יגרום לכעס בקרב שלטונות ארצות-הברית כיוון שהוא מחזיק בידיו מסמך חיוני, המוכיח אילו מסמכים העביר העותר לישראל, והוא מסרב למסור את המסמך לאמריקאים ובכך לסייע בשחרורו של העותר. באת-כוח העותרים טענה כי מינויו של המשיב 4 לשר יסכל כל מאמץ לשחרורו של פולארד.
מאז הגשת העתירה, שכוונה, כאמור, כנגד סעיף בהסכם הקואליציוני בין המשיבים, חל שינוי בנסיבות והמשיב 4 מונה לתפקיד השר לענייני גימלאים. הדיון בעתירה התקיים לאחר שהמשיב 4 כבר מכהן כשר מאז כינון הממשלה. בטיעוניהם בכתב ובעל-פה העלו העותרים טענות קשות ביותר נגד אופן תיפקודו של המשיב 4 בעניינו של העותר. טענות אלה נשענות על פרסומים עיתונאיים, על ספר שפורסם ועל הרבה שמועות וקטעי מידע שליקטו מאמצעי התקשורת. העותרים לא הניחו תשתית ראייתית מינימאלית לביסוס טענותיהם. הטענות נוגעות לשאלות עובדתיות שאין כל אישור רשמי לנכונות, והן מתייחסות לנושאים שאינם נתונים לבחינתו של בית משפט זה במסגרת העתירה. יתרה מזו, בתוך כל הטענות שהציגו העותרים כעובדות מוכחות הם ציינו גם כי המשיב 4 לא פעל על דעת עצמו אלא פעל על דעת ממשלת ישראל. אם כך הדבר, הרי שאין לייחס לו אחריות אישית ובלעדית כנטען על ידם.
בדיון שקיימנו שמענו את העותרת 2 שביקשה להשמיע זעקתה באוזנינו ומבינים אנו לכאבה. העותרת 2, הגב' פולארד, טוענת כי מינויו של המשיב 4 לשר הוא שימנע כל סיכוי לשחרור בעלה. הטענות שהעלתה אינן מבוססות ומכל מקום הן טענות במישור היחסים עם ארצות-הברית, והן נוגעות ליחסיה הבינלאומיים של המדינה שבית משפט זה נמנע מלהתערב בהם. עניינו של העותר נדון בעבר מספר פעמים בבית משפט זה ואין חולק כי מצבו האישי הוא קשה ביותר וכי על מדינת ישראל לפעול למענו בדרכים שונות ונציגי המדינה אף הצהירו בפני בית משפט זה על מחוייבותם לפעול למען שחרורו של העותר במספר הזדמנויות (ראו: בג"ץ 7210/98 פולארד נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם); בג"ץ 6029/99 פולארד נ' ראש הממשלה ושר הביטחון, פ"ד נד(1) 241; בג"ץ 4380/05 פולארד נ' הרשות לאסירי ציון (טרם פורסם); בג"ץ 7712/05 פולארד נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם)). אולם, בכך אין כדי להקים עילה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט במינויו של המשיב 4 לשר בממשלת ישראל.
אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ה נ ש י א ה
השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט ד' חשין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש.
ניתן היום, כ"ב בחשון התשס"ז
(13.11.2006).
ה נ ש י א ה ש ו
פ ט ת ש ו פ ט