בג"ץ 3652/16 דיפאללה עראערה ו-8 אח' נ. ראש המינהל האזרחי

השופט י' דנציגר:

לאחר ששמענו את טיעוני באי כוח הצדדים בדיון שנערך לפנינו המלצנו לעותרים למשוך את עתירתם.

לאחר התייעצות עם שולחיו הודיענו בא כוח העותרים כי העותרים אינם יכולים לקבל את המלצתנו וכי הם עומדים על עתירתם, ככל שהיא נוגעת לדרישתם לבניית מעבר תת קרקעי (או עילי) שיאפשר חציית הכביש לילדי העותרים ולעוברי-אורח בבטחה.

דין העתירה להידחות.

משמיעת טיעוני באי כוח המשיבים ומעיון בכתבי בי דין למדנו כי כחלק מסלילת הכביש מתוכנן להיבנות נתיב שיוביל מביתם של העותרים אל הכביש ועתידה להיבנות מדרכה מסודרת מבית העותרים ועד לכיכר המחלף, שתאפשר מעבר הולכי רגל לילדי העותרים לבית הספר בו הם לומדים, כמו גם לאחרים.

בנסיבות המקרה דנן – ואף בהתעלם מכך שהעותרים לא עתרו מלכתחילה לבניית מנהרת מעבר תת-קרקעית או גשר מעבר עילי – לא ניתן להטיל על המשיבים את ההוצאות המשמעותיות הכרוכות בפתרונות החלופיים הנ"ל, שעה שהפתרון התכנוני שאושר הינו, על פניו, פתרון הולם וסביר.

רשמנו לפנינו את הצהרת באי כוח העותרים והמשיבה 4 כי הם מנהלים משא ומתן מתקדם בכוונה להגיע להסכמות שיהיה בהן משום פתרון הולם לטרוניות אחרות שהועלו על ידי העותרים (כגון בעניין הזזה מסויימת של הגדר, עבודות ריצוף מוגבלות בחצר בית העותרים והתקנת פשפש-מעבר מהכביש אל חצר בית העותרים).

לא ראינו מקום לקבל את טענות העותרים בדבר פגמים לכאורה שנפלו בהליך לפני ועדת המשנה במועצת התכנון העליונה או בדבר הבטחה מנהלית, כביכול, שהופרה.

יצויין כי יתכן שהיה מקום לדחות את העתירה על הסף, וזאת אך מחמת השיהוי הניכר שנפל בהגשתה.

העתירה נדחית איפוא.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.