בג"ץ 3669/02 עו"ד הכהן איתמר נ. שר האוצר

1.לפני בקשה מטעם העותר לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בטענת העותר, לפיה אין אכיפה ראויה של תקנה 19 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964. בהליך נתקיימו דיונים והוגשו תגובות רבות מטעם המשיבים. לאחר הגשת תגובה נוספת - שביעית במספר - מטעם המשיב מס' 1, נתבקש העותר להודיע אם עומד הוא על עתירתו. העותר טען בתגובתו כי העתירה מוצתה, שכן כתוצאה ממנה נאכפת תקנה 19 הנזכרת. בהמשך לכך נמחקה העתירה, אולם העותר עמד על הוצאותיו. העותר טוען, כי עד להגשת העתירה התעלמו המשיבות מן ההוראה האמורה, ורק בעקבות העתירה החלו לקיימה. העותר הוסיף, כי היה עליו להגיב להודעות המשיבות, וכן להתייצב לדיונים, וכי מן הדין שהמשיבות ישפו אותו בגין הוצאותיו אלה.

2.המשיבים, בתגובותיהם, מתנגדים לבקשה. משיב מס' 1 טען כי אמנם דבר החריגה מהוראות התקנה הובא לידיעתו על ידי העותר, אולם מרגע שנודע הדבר, פעל הוא לתיקונו. העיכוב בתיקון המצב נגרם בשל סכסוך קיבוצי המתנהל בבית הדין הארצי לעבודה, ואשר במסגרתו הוחלט כי עד לפתרונו יימשך המצב הקיים. משיבה מס' 2 טענה כי מאחר והעותר הוא עותר ציבורי, ולא בעל עניין אישי בתוצאות, אין להשיב לו את הוצאותיו כמבוקש. היא הוסיפה, כי היא פועלת מכוח אישורים שניתנים לה על ידי המשיב מס' 1 או מי מטעמו, והוא האחראי על אכיפת הדין. משיבה מס' 2 טענה עוד, כי לאור התנהלות ההליכים בבית הדין הארצי לעבודה, לא ניתן לומר כי העתירה התקבלה, אלא שהעותר מחק אותה מטעמיו שלו. לבסוף נטען, כי הסעד שנתבקש בעתירה היה ביטול אישור קופת גמל למשיבה מס' 2, וכזאת לא קרה. על-כן, אם העותר טוען שהעתירה נתקבלה למעשה, אזי כלל אין עניינו במשיבה מס' 2 אלא במשיב מס' 1, ואין לחייב את המשיבה מס' 2, אשר אינה "משיב נדרש" בהוצאות.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. משיב מס' 1 מודה כי העותר הוא שהביא את הסוגיה לפתחו, והביא לתיקון פרקטיקה אשר היתה מנוגדת לכאורה לדין. בגין זאת זכאי העותר להוצאותיו. אין בכך שהמדובר בעותר ציבורי בכדי לשלול ממנו זכאות זו, בייחוד שעה שנתברר כי בסוגיה שהציב והעלה היה ממש בכל הקשור לשמירה על שלטון החוק. יחד עם זאת, אין לכחד כי העניין שהועלה בעתירה טרם נפתר באופן מלא כפי שטען לו העותר, בייחוד נוכח ההליכים שבבית הדין הארצי לעבודה שטרם באו על סיומם. זאת ועוד, דומה כי בכל הקשור בסעד שנתבקש ביחס למשיבה מס' 2, לא נמצא קשר מלא בין הגשת העתירה ובין מצב הדברים בעת מחיקתה, בייחוד ביחס לסעדים שנתבקשו, אם כי עולה לכאורה מן העתירה והתגובות לה כי היה בה ממש לכל הפחות בכל הקשור בגביית הכספים על ידי משיבה מס' 2.

4.במצב דברים זה ובשים לב לכלל נסיבות העניין, ובכלל זה הדיונים שנתקיימו וכתבי בית הדין שהוגשו מטעם העותר, יועמד החיוב בהוצאות העותר על סך של 10,000 ש"ח. בחיוב זה ישאו שווה בשווה, המשיבים. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין, מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.