בג"ץ 3670/04 ד"ר אמנון רפאל ,עו"ד נ. מר אריאל שרון - ראש ממשלת ישראל

השופט א' ריבלין :

1.העותרים מבקשים להורות למשיב 1 (המשיב 2 בבג"ץ 3905/04), ראש ממשלת ישראל (להלן: המשיב ), להודיע בפומבי כי לא יהיה מחוייב לתוצאות משאל מתפקדי תנועת הליכוד (להלן: המשאל) אודות תכנית ההתנתקות מרצועת עזה (להלן: תוכנית ההתנתקות), אותה הגה. הם מבקשים להורות למשיב להתחייב ולהביא את התכנית לאישור הממשלה בלא קשר לתוצאות אותו משאל. מקצת מהעותרים מבקשים לבטל כליל את המשאל, ומכל מקום ליתן צו ביניים האוסר לקיימו עד למתן פסק דין בעתירות.

שתיים משלוש העתירות מופנות גם כנגד תנועת הליכוד ובאחת מהן מתבקשת משיבה זו עצמה ליתן טעם מדוע לא תבטל או תדחה את משאל מתפקדיה, וזאת עד קבלת החלטה בממשלה בעניין תכנית ההתנתקות ועד לאישורה בכנסת.

2.עיקר טענתם של העותרים היא כי ההתחייבות שנתן, לטענתם, המשיב, לפיה יקבל על עצמו בכל מקרה את תוצאות המשאל, כמוה כהתחייבות שלא להפעיל את שיקול דעתו ולהמירו בשיקול דעתם של אחרים. הם מציינים כי ראש הממשלה אינו מוסמך להפקיע מעצמו את שיקול הדעת הנתון לו ולהתפרק מסמכות הנתונה לו או לממשלה כולה. אחד העותרים סבור כי עצם קיומו של המשאל ופרסום תוצאותיו, טרם שישבה הממשלה על המדוכה בשאלת תכנית ההתנתקות, עלול להשפיע על שיקול דעתו העצמאי של כל אחד מהשרים - כמו גם על שיקול דעתם של חברי הכנסת מטעם מפלגת הליכוד.

3.המשיב 1, באמצעות בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה, מסביר כי, הצהרתו של ראש הממשלה בכל הנוגע למשאל ניתנה ב"כובעו" כראש מפלגה פוליטית, להבדיל מ"כובעו" כראש ממשלת ישראל, וכי משאל מתפקדי הליכוד בשאלת תכנית ההתנתקות הינו הליך פנימי המתקיים לשם גיבוש עמדתה של המפלגה. בא כוח תנועת הליכוד היה נכון, מצדו, להוסיף ולומר כי ראש הממשלה אינו מבקש כלל להשתחרר מן האחריות המוטלת עליו. מכל מקום, כך סבורים שני המשיבים, המדובר בעתירות תיאורטיות שאין להידרש להן.

4.ואמנם העתירות הן מוקדמות – לעת הזו; יתכן אף שלא יהא כלל צורך להכריע בטענות המועלות בהן. נראה כי אם תזכה התכנית לתמיכה במשאל לא תתעורר שאלת אופן הפעלת שיקול דעתו של המשיב. ואמנם, העותר בבג"ץ 3670/04 אינו מבקש היום שלא לקיים את המשאל וטענותיו יהיה להן מקום, אם בכלל, רק לכשיתבררו תוצאות המשאל ויתברר אם יש צורך לבחון כיצד יפעל ראש הממשלה בעתיד.

העותר בתיק בג"ץ 3765/04 מציין כי אין לדעתו כל פסול בקיום משאל אם הוא בא לצורך הבעת תמיכה או לצורך "התייעצות", כלומר לצורך התחשבות בו כשיקול אחד מיני רבים. אכן, בכך לבד אין פסול, וממילא אין די בטענת העותר בתיק הנוסף - בג"ץ 3905/04, ככל שהיא נוגעת להשפעה אפשרית של המשאל על דעות שיגבשו אחרים, כדי להקים לו עילה לעתור.

כיון שכך, אין מנוס מאשר לדחות, את העתירות. וכך אנו מחליטים.

אין צו להוצאות.