בג"ץ 3680/19 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

השופט נ' סולברג :

1.

העותרת והמשיב נישאו בשנת 1994, ניהלו חיי משפחה והולידו ארבעה ילדים. בשלב מסוים עלו יחסיהם על שרטון, וביום 20.5.2015 הגישה העותרת תביעת גירושין נגד המשיב. במהלך ההליכים המשפטיים בעניינם, גיבשו הדדית הסכם גירושין, אשר קיבל ביום 13.2.2018 תוקף של פסק דין על-ידי בית הדין הרבני האזורי בחיפה (להלן: ביה"ד האזורי ). בהסכם, עוגנה הסכמתם של הצדדים להתגרש "במועד הראשון שיקבע ע"י בית הדין" . כמו כן, נקבעו בהסכם הסדרי משמורת, תשלומי מזונות וחלוקת רכוש בין הצדדים. בין היתר נקבע, כי ביתם המשותף של הצדדים "יעבור לבעלות האשה אגב גירושין" , והובהר כי "הבעל מוותר באופן בלתי חוזר על חלקו בדירת המגורים ללא תמורה אגב גירושין" . עוד נקבע, כי "האשה מוותרת על כתובתה בכפוף לסידור הגט" .

2.

שלושה שבועות חלפו, עד שפנה המשיב לביה"ד האזורי בבקשה לביטול ההסכם. בקשתו נדחתה, ובעקבות זאת הגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול (להלן: ביה"ד הגדול ). בקשת הביטול והערעור נסמכו על שתי טענות מרכזיות: האחת , לדברי המשיב, במסגרת הדיונים שהתקיימו לפני ביה"ד האזורי, הוא הוטעה לחשוב כי בהעדר הסכמה יחויב בתשלום סכומים ניכרים מתוך הכתובה, בעוד שלטענתו לא ניתן לחייבו בכתובה כלל.

השנייה , והיא העיקר לענייננו-אנו, שכל עוד לא ניתן גט, לא הושלם מעשה הגירושין, ולפיכך הסכם הגירושין אינו תקף. בפסק דין מיום 29.4.2019 קיבל ביה"ד הגדול את הערעור, והחזיר את התיק לביה"ד האזורי, על מנת שיפסוק בתביעת הכתובה לגופה. טענתו הראשונה של המשיב, בדבר הטעייתו – נדחתה על-ידי ביה"ד הגדול, אשר קבע כי המשיב חתם על הסכם הגירושין בהסכמתו, מבלי שהופעלו עליו לחצים, ולאחר שהובהרו לו תנאי ההסכם. לעומת זאת, בנוגע לטענה השנייה קבע ביה"ד הגדול, כי התניות בהסכם, שעניינן ויתורו של המשיב על זכויותיו בדירה המשותפת, כמו גם ויתורה של העותרת על כתובתה, תלויים בהשלמת מעשה הגירושין, ולפיכך

"הסכם הגירושין בטל" .

3.

ביום 30.5.2019 הגישה העותרת את העתירה שלפנינו, ובגדרה ביקשה כי נצהיר על כך שהסכם הגירושין בר תוקף, "ואין נפקות לגירושי הצדדים בהקשר לתניות הממוניות שסוכמו ביניהם" . כמו כן ביקשה העותרת, כי נורה על בטלות פסק הדין של ביה"ד הגדול מיום 29.4.2019. בעתירה נטען, כי ביה"ד הגדול שגה בקובעו כי תוקפו של הסכם הגירושין מותנה בהשלמת הגירושין, שכן "בגוף ההסכם לא נרשם כי עניין זה הנו תנאי מתלה אשר יש בו כדי להביא לביטול ההסכם" . לדברי העותרת, קביעה זו של ביה"ד הגדול נסמכה על פרשנות שגויה למונח "אגב גירושין" , שבו השתמשו הצדדים במסגרת ההסכם. עוד נטען, כי המסקנה שאליה הגיע ביה"ד הגדול בדבר בטלות ההסכם, חורגת מהוראות פרשנות חוזה על-פי דיני החוזים. המשמעות של קביעה זו היא, כך נטען, כי "הסכמות אשר עניינן קניין יהיו תלויות ברצון הגבר ליתן גט" . לטענת העותרת, פרשנות שכזו פוגעת בשוויון בין גברים לנשים, וסותרת את הוראות חוק שיווי זכויות האשה, התשי"א-1951.

4.

המשיב טען בתגובתו המקדמית, כי דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערבות בפסק הדין של ביה"ד הגדול. צוין, כי בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, סמכותו של בג"ץ להתערב בהחלטות של בתי הדין הרבניים מצומצמת, ומוגבלת למצבים חריגים המנויים בחוק; העניין דנן אינו נמנה עליהם. לגופו של עניין נטען, כי על-פי אומד דעת הצדדים, אשר קיבל ביטוי בהסכם שנכרת ביניהם, הותנו החיובים בדבר הכתובה והזכויות בדירה המשותפת בתנאי מתלה – גירושין. בהקשר זה נטען, כי "הסכם גירושין כרוך בהסכמה להתגרש וברגע שבטלה ההסכמה להתגרש הרי שממילא בטל ההסכם" . לפיכך הדגיש המשיב, כי משחזר בו מהסכמתו להתגרש, "הסכם הגירושין בטל ועבר מן העולם" .

5.

בהחלטתי מיום 15.8.2019, התבקשה תגובה מטעם הייעוץ המשפטי לבתי הדין הרבניים, תוך הנחיה "להתמקד בשאלה מהו מעמדו של הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים: האם ההסכם 'בטל ועבר מן העולם' , כנטען בתגובת המשיב 2; האם ההסכם עומד בתוקפו 'ואין נפקות לגירושי הצדדים בהקשר לתניות הממוניות שסוכמו ביניהם' , כנטען בעתירה; או שמא ההסכם טרם נכנס לתוקפו, אולם הוא בר תוקף, ויחול במצב שבו יושלם מעשה הגירושין ויינתן גט" . בהתאם להחלטה ולארכות שניתנו, ביום 19.9.2019 הגיש היועץ המשפטי לשיפוט הרבני את תגובתו, ובגדרה עדכן כי ביום 18.9.2019, ניתנה על-ידי ביה"ד הגדול החלטת הבהרה לעניין זה. בפתח החלטתו ציין ביה"ד הגדול, כי הוא "רואה במסמך זה של 'הסכם גירושין' הסכם בעל מעמד משפטי [...] וודאי שאין לראות בהסכם הגירושין שקיבל תוקף פסק דין 'מסמך פרוץ' בדרגה של 'הצעה' בלבד המאפשרת לכל צד לחזור בו מכל הנאמר בהסכם ככל שיעלה על רוחו" . אשר לתחולת ההסכם קבע ביה"ד הגדול, בהתייחס להתליית ההסכם במתן גט, כי אין קטגוריה אחת שבאמצעותה ניתן לאפיין את ההסכם כמכלול, אלא "ישנם חלקים העומדים על רגליהם ואינם תלויים בגירושין, ומהם לא יוכל שום צד לחזור גם לא יבוצעו הגירושין, ולעומתם ישנם חלקים שללא ביצוע הגירושין לא יחולו כלל וממילא יוכל כל צד לחזור בו מהם" . ביה"ד ניתח את סעיפי ההסכם, נתן דעתו על נסיבות כריתתם, ולבסוף הגיע למסקנה, כי בעניין דנן – סידור הגט בין הצדדים הוא תנאי מתלה להתחייבויותיו של המשיב באשר להעברת זכויותיו בדירת המגורים. נוכח האמור, סבור היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, כי יש לדחות את העתירה על הסף.

6.

להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי ביום 12.6.2019, לאחר הגשת העתירה דנן, חייב בית הדין האזורי את המשיב במתן גט לעותרת. לא זו אף זו: בהחלטה מיום 13.6.2019 נקבע, כי על המשיב להתייצב בבית הדין בכל יום, החל מיום 16.9.2019, ועד להחלטה אחרת. על שתי החלטות אלו הגיש המשיב ערעור, וזה תלוי ועומד לפני ביה"ד הגדול.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים מזה ומזה, בפסק הדין של ביה"ד הגדול ובהחלטת ההבהרה מיום 18.9.2019, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בהתאם להוראות סעיפים 15(ג) ו-15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה, התערבותו של בג"ץ בהחלטות של בתי הדין הרבניים, מוגבלת למצבים שבהם חרג בית הדין מסמכותו, ולמצבים שבהם נדרש סעד למען הצדק. בית משפט זו אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הרבני. בהתחשב בכך, לא שוכנעתי כי קיימת עילה להתערבותנו בנדון דידן. אכן, לכתחילה, פסק הדין של ביה"ד הגדול עורר קושי מסוים, בכל הנוגע לתוקפו ומעמדו של הסכם הגירושין. קושי זה קיבל מענה ברור בהחלטת ההבהרה, שבמסגרתה פירט ביה"ד הגדול את עמדתו, תוך התייחסות לפרשנויות האפשריות השונות. כעולה מן הדברים, ביה"ד הגדול פעל במסגרת סמכותו, בחן את הסעיפים הרלבנטיים בהסכם הגירושין, עמד על תוכן ההסכם ועל נסיבות כריתתו. טענותיה של העותרת, ככל שהן מופנות נגד מסקנתו של ביה"ד הגדול, הן ערעוריות במהותן, ואינן מצדיקות להתערב בפסק הדין.

8.

מעבר לכך, החלטת ההבהרה שניתנה על-ידי ביה"ד הגדול מלמדת, כי עמדתו של המשיב, לפיה החיובים בטלים מעיקרם ו'עברו מן העולם' – אין לה על מה לסמוך. בהתאם למסקנתו של ביה"ד הגדול, התניות בדבר הוויתור של העותרת על הכתובה, והוויתור של המשיב על זכויותיו בדירה – מותנות בתנאי מתלה, כמשמעותו בהוראת סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. משמעות הדבר היא, כאמור בהחלטת ההבהרה, כי "חלק זה של ההסכם לא יחול אלא לאחר הגירושין" . חיובים אלו אינם חיובים עצמאיים, והם טרם נכנסו לתוקפם, אולם הם בני תוקף, המותנה בהשלמת מעשה הגירושין.

9.

אשר על כן, העתירה נדחית.

בנסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות.