בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 3692/06
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרים:
1. סרגיי אולייב
2. קמיל גרש
3. תמרה קמיל
נ
ג
ד
המשיב:
משרד הפנים
עתירה למתן צו עשה
בשם העותרים:
עו"ד אבי אפטקמן
בשם המשיב:
עו"ד איתי רביד
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותר 1 (להלן: העותר), לקבל אזרחות ישראלית ולחלופין מעמד של תושב קבע בישראל. העותר הגיע לישראל בשנת 1994 בגיל 14 ביחד עם אמו (היא העותרת 2) ואביו החורג (הוא העותר 3). ביום 14.3.95 הוענק לעותר רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, מכוח היותו בן קטין של בת זוג של זכאי שבות. בשנת 1996 פג תוקפו של הדרכון הרוסי שהיה ברשות העותר, וביום 31.12.99, עם הגיעו לגיל 18, פג תוקפו של הרישיון לישיבת ארעי שהיה ברשותו. לטענת בא-כוח העותר, לאחר שפג תוקפו של דרכונו הרוסי הוגשה למשרד הפנים בחולון בקשה בעניינו למתן מעמד ו/או אשרת שהייה בישראל, אך הבקשה לא התקבלה. בא-כוח העותר מבקש בעתירה זו, כי יינתן לו להסדיר את מעמדו בישראל, על-אף העובדה, כי הוא שוהה בישראל שלא כדין וזאת, בין היתר, היות ולא ביקש להפר את חוקי המדינה, ומפאת שיקולים הומאניטאריים.
בא-כוח המשיב טוען, כי דינה של העתירה להידחות על סף משני טעמים עיקריים. ראשית, לעותרים עומד סעד חלופי בדמות פנייה לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים. שנית, העתירה מוקדמת ולוקה באי מיצוי הליכים. לפי נוהל משרד הפנים "נוהל טיפול בהחלפת מעמד מ-א/5 לתושב קבע" (להלן: הנוהל), בחלוף ארבע שנים מהמועד בו הוענק לו רישיון לישיבת ארעי, העותר היה זכאי להגיש בקשה לקבלת מעמד של תושב קבע. אחד התנאים להענקת מעמד של תושב קבע בהתאם לנוהל, הוא הימצאותו של דרכון בתוקף בידי הפונה לחצי שנה לפחות. לכן, על העותר היה לפנות לשגרירות מדינת מוצאו לצורך הארכת דרכונו ולאחר מכן לפנות למשרד הפנים לצורך הסדרת מעמדו בישראל. בנוסף, טוען בא-כוח המשיב, כי טענתו של העותר, לפיה פנה למשרד הפנים בעבר לצורך הסדרת מעמדו, אינה מבוססת ואינה נתמכת במועדים או מסמכים המעידים על-כך. מבדיקה שערך בא-כוח המשיב עם לשכת מינהל האוכלוסין בחולון עולה, כי בתיקו של העותר לא נמצא כלל תיעוד לפנייה בבקשה להענקת תושבות קבע, לאחר שזו פגה בשנת 1999.
דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי ההליכים. העותר שוהה בישראל שלא כדין במשך כשש שנים וכפי שעולה מדברי בא-כוח המשיב, לא פנה אל הרשות המוסמכת על-מנת לקבל מעמד של תושב קבע לפי הנוהל המקובל, ואף לא הוכיח, כי פעל לשם חידוש דרכונו אל מול השגרירות הרוסית. כידוע, המבקש סעד מבית-משפט זה בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, כנגד מעשיה של רשות מנהלית, חייב להקדים ולהעלות את השגותיו לפני אותה רשות (בג"ץ 549/83 דניאל ש' הופר נ' שר המשפטים , פ"ד לו(4) 24). בענייננו, לא הוכיח העותר כי פעל על-פי הנוהל אותו פרסם המשיב על-מנת להסדיר את מעמדו בישראל, ולפיכך דין העתירה להידחות.
בנוסף, ככל הנוגע לבקשתו של העותר לקבל מעמד של תושב קבע, דין העתירה להידחות על הסף אף מחמת קיומו של סעד חלופי (ראו בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מז(2) 229, 240). בענייננו, לעותר קיים סעד חלופי בדמות פנייה לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים מכוח סעיף 5(1) ביחד עם סעיף 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט המינהליים, תש"ס-2000.
אשר-על-כן, דין העתירה להידחות על הסף.
ניתן היום, י"ט באלול תשס"ו (12.9.2006).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט