בג"ץ 3718/97 ברנסי הודא נ. משרד הפנים

ביום 17.6.97 הגישה העותרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק לחייב את המשיב ליתן לה אזרחות ישראלית.

ביום 9.8.98, בעקבות הודעת המשיב מיום 23.6.98 כי הוחלט לאשר את בקשת העותרת לאיחוד משפחות, הודיעה העותרת כי היא מסכימה להצעת המשיב. לפיכך, אני מורה על מחיקת העתירה.

בהודעתה מיום 9.8.98 מבקשת העותרת לחייב את המשיב בהוצאות המשפט ובשכר טירחת עורך דין. לטענת העותרת, הגשת העתירה היתה מיותרת והיתה נמנעת לו היה המשיב נעתר לבקשות שהוגשו מטעם העותרת.

לטענתה, בקשתה הראשונה הוגשה ביום 13.11.96, ולאחריה הוגשו שלוש בקשות נוספות, אולם תגובה עניינית התקבלה אך לאחר התערבות בית משפט זה.

המשיב מתנגד לבקשה לחייבו בהוצאות. לטענתו, על פי המידע שהיה בידיו עובר להגשת העתירה, לא היה מקום להעתר לבקשת העותרת לישיבת קבע.

בתגובה הראשונית שהוגשה מטעם המשיב התבקשה דחיית העתירה על הסף. הדחייה התבקשה מאחר, שעל פי המידע שהיה בידי המשיב ושפורט בתגובה, בעלה של העותרת היה כבר נשוי לאישה אחרת מלבד העותרת. לתגובה צורפה הודעה מאת משרד הפנים מיום 7.2.96 אשר נשלחה לעותרת, ובה ההחלטה לסרב לבקשתה מהטעם האמור.

לטענת המשיב, רק בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 20.11.97 המציא בא כוח העותרת לראשונה מסמכים לפיהם התגרש בעלה של העותרת מאשתו הראשונה בשנת 1995.

בעקבות הצגת מסמכים אלו, הוחלט לדחות את המשך שמיעת העתירה על מנת שהמשיב יוחל לבחון הענין מחדש.

במהלך ההליכים בתיק התבקשה העותרת להמציא למשיב מסמכים שונים אשר חסרו לשם דיון בבקשה שהגישה לגופה ונועדו להוכחת העובדה, כי מרכז חייה של העותרת בישראל. בעקבות המצאת מסמכים אלו למשיב, ולאחר ששקל הענין מחדש, החליט להיענות לבקשת העותרת לאיחוד משפחות.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, וכן בכתבי הטענות השונים שהוגשו לבית המשפט הגעתי למסקנה כי יש מקום לחייב את המשיבים בהוצאות העותרת.

כאמור, הודיע המשיב את סיבת סירובו הראשונית בהחלטתו מיום 7.2.98. אולם, העותרת פנתה למשיב (ככל הנראה) בבקשה נוספת ביום 13.11.96, אשר לא זכתה למענה. לאחר מספר פניות מטעם העותרת התקבלה תשובה לקבלת מענה לבקשתה מאת משרד הפנים ביום 17.3.97 ובה נאמר כי "בקשתה לישיבת קבע בטיפול".

מהאמור עולה, שהטעם לדחית בקשתה של העותרת לרשיון קבע על הסף, היינו, העובדה שבעלה נשוי כבר לאישה אחרת לא הוצג בפני העותרת כראוי. גם אם נמסרה לידיה הודעת משרד הפנים מיום 7.2.96 (אשר לא הוצג אישור על מסירתה לעותרת), הרי שהעדר תגובה ממשרד הפנים לבקשה הנוספת שהגישה העותרת, ולאחר מכן מתן הודעה, כי בקשתה לישיבת קבע בטיפול, הציגו בפני העותרת תמונה לא נכונה לגבי הטיפול בבקשתה. לו ידעה העותרת כי בקשתה כלל אינה בטיפול בשל העובדה, אותה סבר המשיב, שבעלה נשוי כבר לאישה אחרת, אין ספק שהעותרת היתה מציגה בפני המשיב את המסמכים, אשר הוצגו במהלך הדיון לאחר קבלת תגובת המשיב לעתירה, המראים כי בעלה של העותרת התגרש מאשתו הראשונה עוד בשנת 1995.

במצב הדברים שנוצר, מצאה עצמה העותרת במבוי סתום, שכן למרות הזמן הרב שחלף מאז הגשת בקשתה למשיב, ולמרות פניותיה לקבלת תשובה, לא התקבלה מהמשיב תשובה לגוף בקשתה. בלית ברירה פנתה העותרת לבית משפט זה.

לפיכך, המשיב ישא בהוצאות העותרת ושכר טירחת עורך דינה בסכום של 5,000 ש"ח.