בג"ץ 3721/19 עמותת זוהור מעלה עירון נ. שר החינוך

המשנה לנשיאה ח' מלצר:

1.

נוכח העובדה שהצו-על-תנאי הוצא רק ביחס לשנת הלימודים התש"ף, שהסתיימה כבר, ודיבר רק בהכרה

ולא

בתקצוב – הצענו לשני הצדדים להסתפק, בשלב זה, במציאות שנוצרה בשטח, מה גם שבינתיים קפצו עלינו מגיפת הקורונה ופגעיה במערכת החינוך. לפיכך הבהרנו כי ההכרה שנתבקשה תחול לגבי שנת הלימודים התש"ף בלבד, והכל תוך שמירה על זכויות וטענות הצדדים לעתיד .

2.

באי כוח הצדדים קיבלו את הצעתנו הנ"ל, ואולם המשיב עמד על פסיקת הוצאות, בשים לב להתנהלות העותרת, שלא היתה ראויה לדבריו מאחר ובמהלך הדיונים בעתירה הועלו מצידה עובדות וטענות שונות, שלבסוף התבררו כלא-מדויקות.

3.

באת-כוח העותרת בתגובה לנ"ל ניסתה להסביר את ההתנהלות האמורה, וביקשה שלא נחייב את העותרת בהוצאות, מה גם שבפועל, ובשל הנסיבות, מבוקשה של העותרת בעתירה נענה חלקית.

4.

בשקלול כל הנסיבות – החלטנו כי העתירה תמחק, והצו-על-תנאי שהוצא בגדרה יבוטל, בכפוף להבהרות שלעיל ולהלן, ותוך שמירת זכויות וטענות הצדדים לעתיד.

5.

באשר להוצאות – זו הפעם לא נחייב בהוצאות, ואולם על העותרת להבין כי היה והתנהלות מסוג זה שהפגינה פה תחזור על עצמה – הדבר עלול לגרור דחיית העתירה ו/או חיוב בהוצאות הולמות, ולו מנימוק זה בלבד. הטעם לכך נעוץ בעובדה כי לכל מי שפונה לערכאה שיפוטית אמורה להיות מחוייבות לדיוק בעובדות ובטענות המובאות על ידו; כך בכלל, ובמיוחד לגבי מי שעותר לבית המשפט הגבוה לצדק (שהליכיו נשמעים, לעיתים, בשלב הצו-על-תנאי במעמד העותר בלבד). מעבר לכך עורך הדין המייצג עותר בבג"צ (וכך גם עורכי הדין המייצגים משיבים בבג"צ), אמורים להיות מסננים של העובדות והטענות שמובאות בפניהם ע"י מרשיהם טרם שהם מגישים כתבי בי-דין לבית המשפט הגבוה לצדק, ובמקרים המתאימים עליהם לדרוש משולחיהם לחתום על תצהיר מאמת. עוה"ד המייצגים במקרים אלה אינם אמורים להיות שופרות של שולחיהם בלבד, אלא לפעול גם כמסננים, וזאת, בין השאר, אף בתוקף תפקידם כקציני בית המשפט. לקח זה ראוי שילמד מכאן ואילך, על כל המשמעויות והנפקויות הנלוות לדבר.