בג"ץ 3724/98 רוימי שלום נ. בית משפט השלום השופט חנן אפרתי

העותר עומד לדין בפני בית משפט השלום בתל-אביב (ת.פ. 2527/94) בגין עבירות של אלימות כלפי אשתו. הוא מפנה עתירה זאת בעיקר נגד החלטות של בית משפט השלום (השופט ח' אפרתי) בשני עניינים. העניין הראשון נוגע לזכות העותר לעיין בחומר חקירה. העניין השני נוגע לבקשת העותר להקליט את הדיונים במשפטו.

אתמול, ביום 16.6.98, הגיש העותר בקשה לצו ביניים שימנע בעד בית משפט השלום לקיים את הדיון שנקבע למחר, כלומר, ליום 18.6.98.

כפי שעולה מן העתירה, משפטו של העותר מתנהל בפני בית משפט השלום מאז שנת 1994. במשך השנים העלה העותר חדשות לבקרים טענות ומענות בצד בקשות לדחיות בניהול המשפט. בקשות העותר גרמו לעיכובים חוזרים ונשנים בניהול המשפט, ולביטול ישיבות פעם אחר פעם, בדרך כלל סמוך למועדים שנקבעו לניהול הישיבות. הטענה העיקרית של העותר היא שלא ניתנה לו אפשרות לעיין בחומר החקירה. תשובה מפורטת לטענה זאת ניתנה על ידי בית משפט השלום בהחלטה מיום 25.5.98. בהחלטה זאת פירט בית המשפט את הבקשות שהוגשו על ידי העותר, את תגובות התביעה לטענות העותר ואת ההחלטות הקודמות שניתנו על ידי בית המשפט. המסקנה של בית המשפט היא, לגוף העניין, כי ניתנה לעותר אפשרות לעיין בכל חומר החקירה ולהעתיק ממנו לפי הצורך.

לפיכך איני רואה מקום למנוע את קיום הדיון בבית משפט השלום ביום 18.6.98 על יסוד טענת העותר כי לא ניתנה לו אפשרות לעיין בחומר החקירה. אוסיף ואומר כי אם יש עדיין טענה לעותר בעניין זה, מן הראוי שיגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, כפי שנקבע בסעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-. זו הדרך שנקבעה בחוק לעניין העיון בחומר חקירה, ואין לעקוף אותה באמצעות עתירה לבית משפט זה.

הטענה השניה של העותר מתייחסת, כאמור, לבקשת העותר להקליט את הדיונים במשפטו. את הבקשה להרשות לו להקליט את הדיונים הגיש העותר ביום 9.12.97. בית המשפט ביקש תגובה מאת התביעה. נראה כי התביעה לא הגישה את התגובה. ביום 8.6.98 חזר העותר וביקש רשות מבית המשפט להקליט את הדיון. בית המשפט החליט ביום 10.6.98 לדחות את הבקשה. בהחלטה זאת אמר בית המשפט כך: "יש פרוטוקול כתוב המנוהל כדין ואם למבקש טענות בנוגע לפרוטוקול יוכל לפעול כדין". האם במצב זה יש הצדקה לדחות את הדיון שנקבע למחר?

ההלכה היא, כי במקרה הרגיל אין למנוע בעל דין מלהקליט את הדיון באולם בית המשפט, אלא במקרה בו יש סיבות מיוחדות למנוע את ההקלטה, ובמקרה כזה מן הראוי שבית המשפט ינמק את הסירוב לאפשר הקלטה. ראו בג"ץ 305/89 ניר נ' בית משפט השלום (תעבורה) למחוז חיפה , פ"ד מה (3) 203. במקרה זה לא נומקה החלטת הסירוב של בית המשפט, ולפיכך גם אין לדעת מה הסיבה לסירוב.

עם זאת, איני רואה בכך טעם מספיק למתן צו ביניים הדוחה את הדיון שנקבע למחר. כאמור, העותר הביא כבר לדחיות רבות בניהול משפטו. המשפט מתנהל כבר ארבע שנים. במצב זה אין הצדקה לכך שהעותר המתין בעניין זה עד סמוך למועד שנקבע לדיון: הוא פנה לבית משפט השלום רק ביום 8.6.98, ולבית משפט זה רק ביום 16.6.98, כלומר, יומיים לפני מועד הדיון.

אף על פי כן, היה אולי מקום להענות לבקשת העותר, ולמנוע את קיום הדיון מחר, אילו היה חשש שייגרם עוול לעותר. אך אין זה המצב. בית המשפט מנהל פרוטוקול של הדיון, והעדר הקלטה בעת הדיון מחר אינו עשוי לגרום לעותר עוול שיצדיק דחיה של הדיון פעם נוספת.

אם יתקיימו דיונים נוספים במשפטו של העותר, הוא יוכל לפנות פעם נוספת אל בית המשפט, מבעוד זמן, ולהגיש בקשה מנומקת להרשות לו להקליט את הדיון, וחזקה על בית המשפט שאם לא יענה לבקשה כזאת, יסביר את הסירוב בהחלטה מנומקת.

לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה לצו ביניים.

העותר מתבקש להודיע לבית המשפט אם, לאור החלטה זאת, הוא עומד על קיום דיון בעתירה בפני הרכב, או שהוא מוכן לחזור בו מעתירה זאת, בלי לפגוע בזכותו להגיש עתירה חדשה, אם וכאשר יראה צורך בכך.