ב בית המשפט העליון
רע"א 3753/99
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
המ בקשת : רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ
נגד
המשיב ה : סופר פארם (ישראל) בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל אביב - יפו מיום 23.5.99
בת"א 1510/99 (בש"א 35447/99) שניתנה
על ידי כבוד השופט י' זפט.
פסק-דין
עובדות הרקע של הפרשה
1.המבקשת עוסקת בניהול רשת מרכולים לממכר מוצרי מזון ומוצרים שונים לבית ובכלל זה מפעילה את רשת מרכולי "סופר סנטר". המשיבה מנהלת משנת 1977 רשת חנויות למכירת מוצרי בריאות, יופי ונקיון בכל רחבי הארץ. המשיבה רשמה על שמה סימני שירות רשומים לגבי השם "סופר פארם" ולגבי הסמליל ("לוגו") בו היא עושה שימוש. בחודש פברואר 1999 נודע למשיבה כי המבקשת מפרסמת מחלקה המופעלת בתוך חנויות רשת "סופר סנטר", העוסקת בממכר תמרוקים, תרופות ומוצרי נקיון והיגיינה, תוך שימוש בשם "סופר סנטר פארם". ביום 28.2.99 פנתה המשיבה אל המבקשת ודרשה ממנה לחדול מן השימוש בשם "סופר סנטר פארם", שהוא, לטענתה, בגדר "הפרת סימני מסחר רשומים ..., גניבת עין, הטעיית הצרכן, פגיעה במוניטין ועשיית עושר שלא במשפט". ביום 28.3.99 דחתה המבקשת את דרישתה של המשיבה. בעקבות הדחיה הגישה המשיבה, ביום 11.4.99, תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו נגד המבקשת בה עתרה להורות למבקשת להמנע באופן קבוע מלעשות שימוש בשם "סופר סנטר פארם" או שמות הדומים לו. במסגרת התובענה ביקשה המשיבה צו מניעה זמני.
בהחלטתו מיום 23.5.99 ציווה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' זפט) על המבקשת להמנע מן השימוש בשם "סופר סנטר פארם" ובצירופים הדומים לו. כן עיכב באופן ארעי את ביצוע החלטתו. המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על ההחלטה וכן ביקשה לעכב את ביצועה עד להכרעה בבקשתה. בהחלטתי מיום 7.6.99 הוריתי למשיבה להשיב על הבקשות והארכתי את עיכוב הביצוע הארעי שנתן בית המשפט המחוזי. המשיבה השיבה על הבקשות וכן ביקשה להגדיל את סכום הערבות שהפקידה המבקשת כתנאי לבקשתה להרשות הערעור. עוד הגישה המבקשת "בקשה למחיקת ראיות חדשות מתגובת המשיבה".
החלטתי לדון בבקשתה של המבקשת להרשות לה לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
החלטתו של בית המשפט המחוזי
2.בהחלטתו קבע בית המשפט כי המשיבה וסימן השירות "סופר פארם" רכשו מוניטין בקרב הציבור וכי קיים חשש להטעיה של קהל הצרכנים עקב השימוש בשם "סופר סנטר פארם". מכאן שלכאורה הונחה תשתית לעוולה של גניבת עין. עוד קבע כי החשש להטעיית קהל הצרכנים מצביע שלכאורה יש כאן גם הפרה של סימני המסחר. בית המשפט הוסיף כי מעשי המבקשת פוגעים בייחודיותו של סימן המסחר של המשיבה שיוחד לה במשך 20 שנים ובכח המכירה שלו וגורמים לדילול של המוניטין שצברה. משמצא כי למשיבה סיכויים טובים לזכות בתביעתה העיקרית לצו מניעה קבוע בחן בית המשפט את מאזן הנוחות וקבע כי נזקה של המבקשת אם ינתן צו המניעה הזמני יהיה קטן מנזקה של המשיבה עקב הפגיעה במוניטין שלה. כפי שאמר, "צו מניעה כי ינתן אין משמעותו כי המשיבה לא תוכל להמשיך בתפעול מחלקה נפרדת למכירת מכשירי טיפוח, איפור, קוסמטיקה, מוצרים לתינוקות וכו' - אולם יהיה עליה לבחור בשם אחר שאין בו כדי להטעות את הציבור".
ההשגות על ההחלטה
3.בבקשתה להרשות ערעור חזרה המבקשת ושטחה בפירוט את הטענות ששטחה לפני בית המשפט המחוזי שאותן דחה. לא ראיתי צורך לחזור ולדון בהן, להוציא שתי טענות שיש לתת עליהן את הדעת: א) החלטתו של בית המשפט ניתנה בלי שניתן לה לחקור את המצהיר מטעם המשיבה; ב) בית המשפט לא היתנה את צו המניעה הזמני בהפקדת ערובה או התחייבות עצמית מטעם המשיבה. טענות אלה אין לדחותן בקש.
4.אי קיום חקירה נגדית
כפי שנאמר בעבר לא אחת, מקום שהגירסה העובדתית הבסיסית שנויה במחלוקת אין לשלול מבעל דין את זכותו לחקור את המצהירים מטעם יריבו בחקירה שכנגד (ע"א 217/63 רב-און נגד הולצמן , פ"ד יז 2717, 2725 ו2727-) ובלבד שבעל הדין הביע את רצונו לחוקרם. כך נפסק לא מכבר בעקבות תיקונו של סימן א' בפרק כ' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-:
"אין לפרש את שיקול הדעת שניתן לבית המשפט לקיים חקירה שכנגד על התצהירים בצורה מצומצמת יותר מכפי שהדבר היה לפני תיקוני התקנות בשנת תשנ"ז ובשנת התשנ"ח --- אכן תקנה 241(ד) טעונה תיקון על מנת לכלול בה הוראה המתייחסת לדרך שבה שומה על בעל דין להביע את רצונו לחקור את יריביו על תצהיריהם. כל עוד הדבר לא נעשה יוכל כל בעל דין להביע את רצונו בענין זה בכל דרך סבירה." (רע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נגד מילטל תקשורת בע"מ (טרם פורסם); וראו גם רע"א 2453/98 קירשנר נגד סבנטין תעשיות אופנה (1988)
בע"מ
(טרם פורסם)).
מטענות בעלות הדין עולה כי המבקשת לא ביקשה לחקור את המצהיר מטעם המשיבה וכי בית המשפט קבע את העובדות שמהן הסיק את מסקנותיו על פי התצהירים שהיו לפניו. בין היתר ציין כי "אין מחלוקת בין הצדדים כי סופר פארם וסימן השירות המזוהה עימה רכשו תדמית חיובית בעיני הציבור, אשר הודות להם קיים שוק של לקוחות אשר מעוניינים בקבלת שירות דווקא במרכוליה של רשת סופר פארם". בבקשתה שלפני לא הראתה המבקשת איזו תשתית עובדתית היתה חקירתו של המצהיר מערערת או מקוממת ובמה היתה החקירה מסייעת לענינה. בנסיבות אלה - מבלי לגרוע מכוחם של הכללים שנקבעו ברע"א 2508/98 ורע"א 2453/98 הנ"ל - איני מוצא טעם הגיוני או מעשי להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לשם חקירת המצהיר מטעם המשיבה.
5.התניית צו המניעה בערובה או בהתחייבות
כלל נקוט בידינו שמחייבים את התובע שלפי בקשתו ניתן צו מניעה זמני נגד נתבע במתן ערובה או התחייבות אישית לפיצוי הנתבע על נזקיו עקב הצו. כך נאמר כי:
"גם בתתו סעד זמני על דרך של צו מניעה, כבשאר מיני סעד זמני, נוהג בית המשפט להבטיח את הנתבע, על ידי שהוא מחייב את התובע במתן ערובה, לפיצוי הנתבע על הנזק שעלול להיגרם לו, אם תידחה התביעה או יפקע הצו מסיבה אחרת ואם לא עשה כן, הרי זו עילה להתערבותו של בית משפט לערעורים" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (בעריכת ד"ר ש' לוין, מהדורה שביעית) בעמ' 620; וראו גם ע"א 826/75 חל"צ בע"מ נגד צמג - צמיגים ושירותים בע"מ , פ"ד ל(3) 831).
לא מצאתי יסוד לטענתה של המשיבה כי הנזק העלול להיגרם למבקשת "מתייחס לפוטנציאל תיאורטי" גרידא וכי מטעם זה אין צורך להתנות את צו המניעה בבטחונות כלשהם. מטבע הדברים, הנזק העלול להגרם בשל נתינתו של צו מניעה זמני הוא "תיאורטי" במובן זה שבמקרים רבים בעת נתינתו של צו המניעה אין מהותם והיקפם של הנזקים הצפויים ידועים מראש; אולם, אין בכך כדי לגרוע מן הטעם שביסוד התניתו של הצו בערובה או בהתחייבות מתאימה. כך נאמר, בין היתר:
"בהעניקו סעד זמני מגביל בית המשפט את זכויותיו של הנתבע על אתר ובטרם ניתן פסק דין הקובע את חובתו, את חבותו או את היקפה. ערובה מטעם מבקש הסעד הזמני לשיפוי בשל הנזק העלול להיגרם לנתבע כתוצאה ממתן סעד זמני היא, איפוא, המחיר אותו על המבקש לשלם תמורת הסעד הזמני" (דברי הנשיא מ' שמגר בע"א 732/80 ארנס נגד "בית אל - זכרון יעקב" , פ"ד ל"ח(2) 645, 653 מול האות ג').
אכן, הכלל הוא שיש להתנות את מתן הצו הזמני בבטחונות מתאימים ואין צורך שהנתבע יראה נזק ממשי העלול להגרם לו כתוצאה מנתינתו. בית המשפט המחוזי לא חייב את המשיבה בערובה או בהתחייבות וכך נמצאת החלטתו פגומה.
6.כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה, בדרך כלל, לסתור את שיקול דעתו של בית משפט שהכריע בבקשה לצו מניעה זמני (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (בעריכת ד"ר ש' לוין, מהדורה שביעית) בעמ' 620 והאסמכתאות שם) וגם במקרה הנדון כך. כאן שקל בית המשפט את עיקרי טענותיהן של בעלות הדין - במידה הראויה לדיון כזה - ושקל אותן כראוי. יצוין שגם לא עלה בידי המבקשת להראות שצו המניעה הזמני יגרום לה נזקים שאינם ניתנים לתיקון; מאידך גיסא, שוכנע בית המשפט כי נזקיה הצפויים של המשיבה בשל הפגיעה בזכויותיה עד ההכרעה בתובענה העיקרית מצדיקה צו כזה. לא מצאתי מקום להתערב במסקנות שאליהן הגיע, שאותן סמך על העובדות שהובאו לפניו. די באלה כדי לדחות את הערעור, למעט ענין התנייתו של הצו בערובה או בהתחייבות.
סיכום
7.לפיכך תעמוד החלטתו של בית המשפט בעינה, אולם הדיון יוחזר אליו על מנת שיקבע בהקדם את הערובה או את ההתחייבות שעל המשיבה להפקיד להבטחת נזקיה של המבקשת ואת הזמן להפקדתם. אם לא יופקדו במועד שייקבע - יפקע צו המניעה מאליו. הצו לעיכוב הביצוע של ההחלטה שנתן בית המשפט המחוזי ביום 3.6.99 יעמוד בתקפו עד להחלטה נוספת שיתן בענין זה.
לאור התוצאה אין צורך לדון בבקשתה של המבקשת למחוק ראיות וכן בבקשתה של המשיבה להגדיל את הערבות שהפקידה המבקשת כתנאי לבקשתה להרשות לה לערער. הוצאות הדיון בערעור בסך 25,000 ש"ח יחולו לפי תוצאות הדיון בתובענה העיקרית.
ניתן היום, י"ז בתמוז התשמ"ט
(1.7.99).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
COURT