בג"ץ 3764/18 תדהר רוגובין בע"מ נ. שר הפנים

כפי שצוין בתשובת המשיב 1 לבקשה, שלב קבלת ה"אישור התכנוני" הושלם עוד ביום 26.6.2017, הרבה לפני מועד הגשת העתירה וללא קשר אליה. מאחר ששלב זה הושלם עובר להגשת העתירה, הרי שהעתירה לא הופנתה כנגד רכיב זה (אלא כנגד אי מתן אישור סופי של המשיב 1 להעברת המקרקעין). לפיכך, איני רואה להידרש להשתלשלות האירועים שקדמה למתן ה"אישור התכנוני". אף על פי כן, ראיתי לפסוק הוצאות לטובת העותרת, ואסביר.

החומרים לצורך שלב ה"אישור המשפטי" הועברו לגורם הרלוונטי במשרד הפנים בסמוך לאחר מתן ה"אישור התכנוני". בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2017 פנתה העירייה למשרד הפנים על מנת לוודא שהחומרים אכן התקבלו. בהמשך הדרך פנתה גם העותרת למשרד הפנים בעניין מתן האישור, ואף ציינה כי ככל שלא תתקבל התייחסות למכתבה תוך שבעה ימים, תיאלץ לנקוט הליכים משפטיים ובכלל זה הגשת עתירה (מכתב הנושא תאריך 21.3.2018, אשר לטענת המשיב 1 התקבל אצלו בפועל ביום 18.4.2018). העתירה דנן הוגשה ביום 10.5.2018.

אין חולק כי המשיב 1 לא טרח להשיב לפניותיהן של העירייה ושל העותרת. ודוק: המשיב 1 טוען כי היה "[...] עיכוב מסוים במתן המענה לרשות המקומית [...]", ואולם הלכה למעשה מדובר בפרק זמן של למעלה מחצי שנה, היינו תקופה שאינה קצרה כלל ועיקר. אכן, אילו היה המשיב 1 עונה לפניות, ולוּ על מנת לציין כי הנושא בטיפול ולהבהיר מה הצפי לסיום - ייתכן בהחלט כי ניתן היה לטעון שהגשת העתירה לא הייתה מוצדקת. אלא שלא כך היה, ובפועל העותרת הייתה שרויה בעלטה במשך תקופה בלתי מבוטלת (והיא אף לא יכלה לקבל עדכון בעניין מהעירייה, שהרי גם לפנייתה לא השיב המשיב 1). כאמור, גם לאחר קבלת מכתבה של העותרת נמנע המשיב 1 מלהגיב. על כן, ובשים לב למכלול נסיבות העניין ובהן משך הזמן הארוך שבו סוגית העברת המקרקעין הייתה תלויה ועומדת, דומני כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת מבחינתה של העותרת. אוסיף ואציין, כי נוכח סמיכות הזמנים בין מועד הגשת העתירה (10.5.2018) לבין מועד המענה שניתן על ידי המשיב 1 (27.5.2018), קשה להשתחרר מהרושם שהגשת העתירה תרמה, ולוּ בממד הזמן, לקבלת האישור המיוחל.

אשר על כן, הבקשה לפסיקת הוצאות מתקבלת. בשים לב למכלול נסיבות העניין יישא המשיב 1 בהוצאות בסכום של 10,000 ש"ח לטובת העותרת.