בג"ץ 3765/98 יוסרה מזיד נ. עיריית ירושלים - אגף הרווחה

העותרת מבקשת בעתירה שבית המשפט יורה לשירותי הרווחה של עירית ירושלים (משיבים 2-1) למסור לידיה את נכדיה הקטינים (משיבים 8-4, להלן - הילדים), המוחזקים מאז יום 9.4.98 במקום חסוי תחת החסות של פקידת הסעד. פקידת הסעד מחזיקה בילדים באופן זה לפי צווים שקיבלה (לראשונה ביום 9.4.98) מבית המשפט לעניני משפחה בירושלים, שהפעיל את סמכויותיו כבית משפט לנוער לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך1960-. אך העותרת אוחזת בהחלטה של בית הדין השרעי בירושלים מיום 21.5.98, המצווה על פקידת הסעד להעביר את הילדים להחזקת העותרת ובנה (אביהם של הילדים). העתירה תוקפת את שירותי הרווחה על שאינם מצייתים להחלטת בית הדין השרעי, ומבקשת מבית משפט זה שיצווה עליהם לעשות כן.

העתירה מוסיפה ומבקשת שבית המשפט יורה, בצו ביניים, על העברת הילדים לידי העותרת עד להכרעה בעתירה.

בית המשפט לעניני משפחה קיים עד היום מספר דיונים בענין ההחזקה בילדים, ונתן שלוש החלטות בדבר. הדיון האחרון התקיים בבית המשפט ביום 14.5.98, ובעקבותיו ניתנה ביום 2.6.98 החלטה המורה על בדיקה מקצועית של אפשרות החזרת הילדים למשמורת האב. בית המשפט אינו מזכיר בהחלטה זו את ההחלטה שניתנה בבית הדין השרעי ביום 21.5.98, וככל הנראה החלטת בית הדין לא הובאה לידיעת בית המשפט. טוב היתה עושה העותרת אם, במקום לפנות ישר אל בית המשפט הגבוה לצדק, היתה פונה אל בית המשפט לעניני משפחה, מבקשת להצטרף להליך המתנהל בפניו, ומבקשת את בית המשפט לשקול את עמדתו לאור החלטת בית הדין השרעי בהליך שפקידת הסעד היתה צד לו.

ועדיין השעה אינה מאוחרת לכך. ההחלטה האחרונה של בית המשפט לעניני משפחה (מיום 2.6.98) מצווה על הגשת תסקיר של פקידת הסעד בתוך 30 ימים ועל הגשת חוות-דעת של מומחית מטעם בית המשפט בתוך 60 ימים. בית המשפט אינו עומד לקבל החלטה סופית לגבי מקום ההחזקה של הילדים אלא לאחר שיקבל את התסקיר ואת חוות-הדעת. ראוי שהעותרת תנצל פרק זמן זה לשם פניה אל בית המשפט לעניני משפחה בבקשה לקיים את החלטתו של בית הדין השרעי.

מטעם זה, וקודם שאחליט לגבי המשך הטיפול בעתירה, מתבקשת העותרת להודיע לבית משפט זה, בתוך 20 ימים, האם היא מוכנה למחוק את העתירה בשלב זה ולפנות אל בית המשפט לעניני משפחה. אם העותרת אינה מוכנה למחוק את העתירה, היא מתבקשת לציין בתשובתה אם נקטה הליכים בפני בית המשפט לעניני משפחה במטרה להביא לקיום החלטת בית הדין השרעי, ואת הנימוקים המצדיקים לדעתה את ההגשה של עתירה זו כבר בשלב הנוכחי.

את הבקשה לצו ביניים מוצא אני לדחות בשל שלושה טעמים. ראשית, צו ביניים נועד לשמר את המצב הקיים, ואילו העותרת מבקשת צו ביניים המשנה את המצב הקיים ומוציא את הילדים מהמקום בו הם נמצאים זה למעלה מחודשיים. שנית, משום שהעותרת לא מיצתה את הסעד החלופי של פניה אל בית המשפט לעניני משפחה. שלישית, מכיוון שהדין מוכן להכיר, במקרים מסויימים, בעדיפות של החלטת בית משפט לנוער על פני החלטה של בית משפט אזרחי או בית דין דתי בסכסוך משמורת על קטין. ראו ע"א 4/77, 232/79 פלוני נ' פלונית , פ"ד לג(3) 393, 407. הלכה זו נסובה על פסיקה של בית המשפט לנוער שניתנה לאחר פסיקה של בית המשפט הדן בסכסוך המשמורת. היא נכונה גם למקרה שבפנינו, בו החלטתו של בית הדין השרעי לא ניתנה אלא לאחר שיצאו כבר מלפני בית המשפט לעניני משפחה שתי החלטות בענין ההחזקה בילדים.