בג"ץ 3770/97 קיבוץ שדה יואב נ. איסכור שירותי בניה בע"מ

1.המבקש, שהוא קיבוץ, הגיש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע תביעה נגד המשיבות לחייבן לפצותו עבור הנזקים שנגרמו לו עקב הפרת התחייבויותיהן כלפיו, לפי חוזה שבו התחייבו לבנות תוספות בניה ליחידות דיור בקיבוץ. בכתב ההגנה שהגישו טענו המשיבות כי יש להורות על עיכוב ההליכים לפי הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח1968- (להלן-"החוק"), מכוח סעיף בוררות הכלול בחוזה. כן צרפו תביעה שכנגד.

בית המשפט המחוזי עיכב את ההליכים ומכאן בקשתו של המבקש להרשות לו לערער. המשיבות השיבו על הבקשה.

2.טענותיו של בא כוח המבקש בבקשתו סובבות סביב צירה של טענה עיקרית אחת; לאמור, כי המשיבות לא הוכיחו שהיו מוכנות בעבר לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות, להבדיל מנכונותן בהווה. לענין זה טוען הוא, בתמצית, שהגשת התביעה שכנגד מעידה על כך שאינן מוכנות לקיים את הבוררות. כן יש להסיק זאת מן העובדה שלא הגישו בקשה לעיכוב ההליכים, בצירוף תצהיר המעיד על נכונותן בעבר ובהווה. עוד טען כי המכתבים שהוחלפו בין בעלי הדין מעידים על כך שלא היה בכוונתן של הנתבעות להזקק להליכי בוררות.

3.דין הבקשה להדחות.

במכתבו של בא כוח המבקש למנכ"ל המשיבה מס' 1 נתבקש תיקון הנזקים ונאמר כי "אם אתם חולקים על דרישה זו, אבקשכם להודיעני בכתב --- על הסכמתכם למסירת הנושא להכרעת בורר". על כך השיב בא כוח המשיבה מס' 1 במכתב שבו הציע לבדוק את הנושא על ידי מומחה ובמכתב נוסף שבו הציע לתאם מועד לצורך ביצוע תיקונים. במכתבים אלה אין, אמנם, הסכמה לבוררות, אולם, על רקע הנכונות לתקן את הטעון תיקון, גם אין ללמוד מהם כוונה שלא להיזקק להליכי בוררות. משנכשלו מגעים אלה לא חזר המבקש אל המשיבות בבקשה לקיים את הבוררות אלא הגיש נגדן תביעה בבית המשפט. בנסיבות אלה היה כתב ההגנה שהגישו המשיבות ההזדמנות הראשונה שניתנה להן להביע את דעתן שיש להעביר את המחלוקת להכרעת בורר כמוסכם.

גם את טענתו של בא כוח המבקש בעניין התביעה שכנגד יש לדחות. אכן, ניתן לראות בהגשת תביעה שכנגד, בעניין הקשור לתביעה הראשית, גילוי דעתו של הנתבע שאין הוא חפץ להזקק לבוררות (עיין ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית מורחבת, בעמ' 119). אין הדבר כן כאן, כאשר ברור מתוך הנסיבות שהמשיבות הגישו את התביעה שכנגד, כדברי בית המשפט המחוזי, "על מנת לא לאבד את זכותן להגיש תביעה שכנגד, וברור היה לנתבעות שאם תתקבל בקשתן לעיכוב ההליכים, תחול ההחלטה גם על התביעה שכנגד".

יש, אפוא, מקום לומר, אם כי בדוחק, שבית המשפט המחוזי היה רשאי לראות בדבריהן של המשיבות בכתב הגנתן הבעת נכונות לברר את הסכסוך בבוררות. מכל מקום, הלכה פסוקה היא שרק במקרים נדירים תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הקשור לעיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק (ע"א 550/75 רפאל ומרים מורלי נ. דוד בגון, פ"ד ל(2)309,317,327; רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ. מאיר מורד ואח', פ"ד מב(3)75,74; בר"ע (ב"ש) 70/93 - שוקטי עזרא ואח' נ. שיבלים מושב עובדים של הפועל המזרחי להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ - לא פורסם, פורסם בתקדין מחוזי, כרך 93(2), תשנ"ג/תשנ"ד1993- עמ' 1002).

4. הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיבות בבקשה בסך 5,000 ש"ח.