בג"ץ 3786/99 סאמר אבו זיאד נ. שר הפנים

בפני בקשת העותרים לחייב את המשיבים בהוצאות העתירה.

לטענת העותרים, השיגו הם את הסכמת המשיבים לאיחוד משפחות רק בעקבות הגשת העתירה, בעוד שקודם לכן, לא טרחו המשיבים אף לזכותם בתשובה לפניותיהם.

המשיבים מצידם, טוענים כי עקב השלכותיו של השיהוי הניכר בהגשת ערר על החלטתם לדחות את בקשת איחוד המשפחות, היה צורך לבחון מחדש את קיומה של מניעה פלילית או ביטחונית. בדיקה זו, כך נטען, אורכת זמן.

אין די בהסבר זה כדי לדחות את הבקשה.

באישור שנופק לעותרים על הגשת בקשתם לאיחוד משפחות נאמר כי "מאחר שהטיפול בבקשה זו נמשך בדרך כלל זמן ארוך, הנך מתבקש להמתין עד לקבלת תשובה, שתשלח אליך תוך 3-5 חודשים . רק אם לא תתקבל תשובה תוך פרק הזמן המרבי, תוכל לפנות ללשכה ולברר על גורל בקשתך". נראה, אם כן, כי המשיב עצמו רואה בפרק זמן של שלושה עד חמישה חודשים לטיפול בבקשה פרק זמן סביר. במקרה זה, המתינו העותרים שמונה חודשים לאחר הגשת הערר. פרק זמן כזה עולה על הסביר, אף לשיטת המשיבים עצמם.

העובדה שהמשיבים נדרשו לבחון מחדש קיום מניעה פלילית או אזרחית לאישור הבקשה אינה יכולה לסייע בידם. אם אכן בחנו כבר המשיבים קיומה של מניעה פלילית או ביטחונית, בעת הגשת הבקשה המקורית לאיחוד משפחות (שנדחתה תוך כחודש ימים), הרי לא ברור מדוע בדיקה מחודשת צריכה להיות ארוכה באופן כה משמעותי מבדיקתם הראשונה, שנערכה, אם בכלל, שעה שהוגשה הבקשה. הדעת נותנת כי בדיקה מחודשת איננה צריכה לארוך יותר מבדיקה חדשה, שאורכת כאמור בין שלושה לחמישה חודשים.

טוענים המשיבים כי היה חשש לקיומה של מניעה פלילית, שהוסרה. טענה זו נטענה באופן סתמי, ללא כל פרוט וללא כל תימוכין, ועל כן אין באפשרותי להיזקק לה.

יתרה מזאת: נראה כי העובדה שהעותרים המתינו שמונה חודשים להחלטה בעררם, מבלי לקבל תגובה למכתביהם, והעובדה שכשבועיים בלבד לאחר הגשת עתירתם אושרה בקשתם על ידי המשיבים, איננה בבחינת צירוף מקרים גרידא. תקופת ההמתנה הארוכה, מחד גיסא, וההיענות המהירה לבקשה לאחר הגשת העתירה, מאידך גיסא, מביאים למסקנה שהגשת העתירה היתה מוצדקת.

באשר לגובה ההוצאות הראוי, אני מתחשבת, בין היתר, בעובדה שאלמלא נתנו העותרים מען שגוי למכתביהם, ייתכן שהתקלות בטיפול בבקשה לא היו מתרחשות ומלכתחילה לא היה צורך בהגשת העתירה. כן אני מביאה בחשבון כי העותר השתהה בהגשת הערר, וכי הבקשה נשוא העתירה אושרה במהירות בלא שהתקיים בה דיון.

בשים לב לכלל נסיבות אלה, אני מורה כי המשיבים ישלמו לעותרים שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך כולל של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.