בג"ץ 3788/07 אנטולי קצוב נ. משרד הפנים

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותרים ליתן אשרת כניסה לישראל לעותרת 2, שהיא אזרחית אוקראינית; לרשום אותה כנשואה לעותר 1 במינהל האוכלוסין; וליתן לעותרת 2 אזרחות ישראלית בשל נישואיה לאזרח ישראלי – העותר 1. המשיבים טענו בתשובתם כי דין העתירה להידחות, שכן החלטתם שלא לאשר את בקשת העותרים היא סבירה ומבוססת ואין היא אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. טענת המשיבים הייתה כי מהחומר המצוי בידיהם עולה חשש כי מ דובר בנישואים פיקטיביים, אשר נועדו לאפשר לעותרת לקבל מעמד בישראל. בתום הדיון שנערך בעתירה ביום 26.4.2009, החלטנו:

"בהמלצת בית המשפט ובשים לב לתגובה שהוגשה ביום 23.4.2009, ישקול משרד הפנים בשנית עמדתו לעניין עתירה זו. תגובה משלימה תוגש בתוך שבועיים. לאחר מכן נחליט בעניין המשך הטיפול בעתירה."

2.

ביום 9.6.2009, נתקבלה הודעה משלימה מטעם המשיבים ובה הודיע משרד הפנים:

"לאחר בחינת עניינם של העותרים, ובשים לב להערות בית המשפט הנכבד בדיון, הוחלט לאפשר את כניסתה של העותרת לישראל, בכפוף להפקדת ערבות בסך 20,000 ש"ח".

בהודעה זו, ציינו המשיבים כי העותרת 2 תיכנס לישראל באשרת תייר (ב/2) וכי על העותרים לפנות בתוך 30 יום ללשכת מינהל האוכלוסין בתל אביב, לשם קבלת מעמד מסוג ב/1 לתקופה של חצי שנה. לפי החלטת המשיבים, בתום התקופה האמורה, ייבחן עניינם של העותרים ויוחלט האם יש מקום להמשיך בהליך מדורג שבסופו יוענק לעותרת 2 מעמד של תושבת ארעית. לנוכח האמור בהודעתם זו, סברו המשיבים כי העתירה התייתרה ועל כן דינה להידחות.

3.

בתגובתם מיום 17.6.2009 הבהירו העותרים כי הם מוחים על התניית כניסתה של העותרת לישראל בהפקדת ערבות, לאור מועד מתן ההחלטה והסחבת שננקטה כנגדם. עוד טענו העותרים כי הודעת המשיבים מעידה למעשה על קבלת העתירה ולכן הם מתנגדים לדחייתה ודורשים כי ייפסקו לטובתם הוצאות. בתגובתם זו, פירטו העותרים את נימוקי העתירה ואת טרוניותיהם כלפי התנהלות המשיבים.

4.

בתגובה נוספת מטעם המשיבים, מיום 19.7.2009, הבהירו המשיבים את עמדתם לפיה דין בקשות העותרים – שלא להתנות את כניסת העותרת לישראל בהפקדת ערבות, לקבל את העתירה, ולחייבם בהוצאות – להידחות. המשיבים טענו כי סירובו של משרד הפנים לבקשת העותרים נבע מחששו כי הקשר בין העותרים אינו כן ואמיתי. עוד נטען כי לאחר שהמשיבים הגישו את תגובתם לעתירה ובה ציינו את הראיות המנהליות התומכות בעמדתם, הגישו העותרים הודעות מטעמם ובהן הסברים שונים כנגד הראיות שהיו בידי המשיבים. כאמור, לאחר שהסברי העותרים נבחנו פעם נוספת על ידי המשיבים, הוחלט להתיר את כניסת העותרת 2 לישראל, בכפוף להפקדת ערבות. לטענת המשיבים, הסברי העותרים אינם מאיינים לחלוטין את החשש כי אין מ דובר בקשר נישואין כן ואמיתי ועל כן החלטתם בעניין הערבות מאזנת כראוי בין השיקולים השונים. עוד ציינו המשיבים כי העותרת 2 שהתה ועבדה בישראל למעלה מארבע שנים שלא כדין, כיוון שהיא נכנסה לישראל באשרת תייר. בנסיבות אלה, נטען על ידי המשיבים כי דרישת משרד הפנים להתנות את כניסת העותרת 2 לישראל בהפקדת ערבות, הינה דרישה ראויה וסבירה ואין מקום להתערבות בית המשפט בה.

5.

נוכח הסכמת המשיבים לאפשר את כניסת העותרת 2 למדינה, התייתר הדיון בעתירה. המשיבים אמנם התנו את מתן היתר הכניסה בהפקדת ערבות והעותרים אינם שבעי רצון מכך, אולם החלטת המשיבים נראית לנו מאוזנת בנסיבות העניין ומכל מקום אין הצדקה להתערבותנו בעניין זה. גם אין מקום בשלב זה לרשום את העותרת כנשואה לעותר או ליתן לה עתה אזרחות, כמבוקש בעניינה.

6.

אשר על כן, העתירה נמחקת בלא צו להוצאות.