פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
3801/10
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט נ' הנדל
העותר:
ע'פתאח צובחי מוסא דולה
נ ג ד
המשיבים:
1. בית משפט צבאי יהודה
2. תביעות בית משפט צבאי לערעורים
3. בית משפט צבאי לערעורים
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד אבי בר-עם
בשם המשיבים:
עו"ד הילה גורני
פסק-דין
השופטת מ' נאור :
1.
העותר הורשע, ביום 10.10.2007, בבית המשפט הצבאי יהודה בין היתר בעבירות של חטיפה ושותפות לאחר מעשה לגרימת מוות בכוונה, וזוכה מעבירה של גרימת מוות בכוונה. בית המשפט הצבאי גזר על העותר, ביום 5.12.2007, שבע שנות מאסר בפועל בקבעו כי "נימוקים יינתנו בנפרד. זכות ערעור תוך 30 יום מיום מתן הנימוקים". ביום 17.12.2009 נמסר למשיבה 2 עותק לא חתום של נימוקי גזר הדין. ביום 12.1.2010 הגישה המשיבה 2 הודעת ערעור (על הכרעת הדין ועל גזר הדין) ובקשה להארכת מועד להגשת נימוקי הערעור. המשנה לנשיא בית המשפט הצבאי לערעורים קיבל את הבקשה ביום 14.3.2010 ואפשר למשיבה 2 להגיש את נימוקי הערעור תוך שבוע מיום מתן החלטתו. יוער כי עותק חתום של גזר הדין, הנושא תאריך 31.1.2010, הומצא לידי המשיבה 2 ביום 2.2.2010.
2.
בעתירה שלפנינו מבקש העותר לבטל את החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים. לטענת העותר "לא יעלה על הדעת ששנתיים לאחר שניתנה הכרעת דין מנומקת היטב... תגיש המשיבה 2 ערעור על עצם זיכויו" של העותר. לשיטת העותר הכרעת הדין כמוה כפסק דין כך שהיה על המשיבה 2 להגיש הודעת ערעור תוך 30 יום מיום הכרעת הדין. עוד הוסיף כי מתן נימוקי גזר הדין זמן רב לאחר גזירת הדין נוגד את הסתמכותו ואת כללי הצדק הטבעי, כך שאין לראות בכך טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הערעור. לפיכך נתבקש צו על תנאי "להורות על משיכת הודעת הערעור".
3.
המשיבה 2, באמצעות פרקליטות המדינה, ביקשה לדחות את העתירה. בתגובה צוין כי "אין לרוות נחת מהעובדה לפיה נימוקי גזר הדין ניתנו למעלה משנתיים לאחר מסירת גזר הדין" וכי המשיבה 2 פנתה מספר פעמים לבית המשפט הצבאי ביהודה להמצאת נימוקי גזר הדין. עם זאת, לדברי פרקליטות המדינה, העתירה תוקפת למעשה החלטה של בית המשפט הצבאי לערעורים, כאשר יש באפשרות העותר לשוב ולהעלות את טענותיו בדבר מועד הגשת הערעור "בפני הרכב השופטים אשר ידון בערעור לגופו". לגוף העניין עמדת המשיבה היא כי הכרעת דין ובה זיכוי
חלקי , להבדיל מזיכוי מלא , איננה "פסק דין" וכלל הוא כי "הערעור בהליך הפלילי נדון ביחס להכרעת הדין וגזר הדין בכריכה אחת" וכי ההליך הפלילי בערכאה הראשונה מסתיים רק עם מתן גזר דין בשלמותו הכולל נימוקים.
4.
דין העתירה להידחות על הסף. העותר תוקף למעשה החלטת ביניים של בית המשפט הצבאי לערעורים בעניין הארכת מועד להגשת ערעור. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקתם של בתי המשפט הצבאיים ו"צריכות להתקיים נסיבות מיוחדות ביותר שיגבשו עילה להתערבותו של בית משפט זה" (בג"ץ 9438/06 פלוני נ' בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש , פסקה ה(1) (לא פורסם, 14.1.2007)). כפי שציינה המשיבה ובצדק, העותר יכול להעלות את כלל טענותיו לרבות בנוגע להתנהלות בעניינו במסגרת הערעור גופו. מכל מקום יש לדחות את הטענה כי "הכרעת הדין כמוה כפסק דין". הכרעת הדין בעניינו של העותר כללה זיכוי חלקי מן העבירות שיוחסו לו, לצד הרשעה בעבירת אחרות. סעיף 154 לצו בדבר הוראות הביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצו ) קובע כי "התקופה להגשת הערעור היא שלושים יום מיום מתן פסק הדין" ואילו סעיף 150 לצו מגדיר את המונח "פסק דין", בחלק הרלוונטי לענייננו, כ"לרבות כל החלטה של בית משפט צבאי של ערכאה ראשונה המסיימת את הדיון בערכאה ראשונה". הדיון בערכאה הראשונה, לאחר שניתנה הכרעת דין מרשיעה, מסתיים עם מתן גזר הדין בשלמותו לרבות הנימוקים כך שהכרעת הדין וגזר הדין מהווים יחד את "פסק הדין" (השוו: סעיף 195 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין
הפלילי )). הכרעת דין המזכה את הנאשם מחלק מהעבירות עדיין לא סיימה את ההליך בערכאה הראשונה, שכן אין מדובר בהכרעת דין המזכה את הנאשם כליל
(השוו: ע"פ 121/88 מדינת ישראל נ' דרוויש , פ"ד מה(2) 663, פסקה 11 לפסק דינו של המשנה לנשיא אלון (1991)). מובן כי נימוקי גזר הדין הם חלק בלתי נפרד מפסק הדין, שכן בלא נימוקים אשר פורשים את השיקולים שעמדו בפני בית המשפט בעת גזירת העונש, נפגעת זכות הערעור בנוגע לגזר הדין (השוו: סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי). ויוזכר כי בגזר דינו של העותר צויין במפורש כי זכות הערעור תהא תוך 30 יום מיום מתן הנימוקים.
5.
אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות.
ניתן
היום, כ"ח בסיון התש"ע (10.6.2010).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט