בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק
בג"ץ
3871/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט י' אלון
העותר:
עו"ד יובל מור-מוסלי
נ
ג
ד
המשיבים:
1.ראש-ממשלת ישראל אהוד אולמרט
2.ממלאת מקום ראש-הממשלה ושרת-החוץ
ציפי לבני
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק – דין
השופט א' א' לוי :
בעתירה שבפנינו נתבקשנו להורות לראש-הממשלה לנמק מדוע לא יפטר מתפקידה את משיבה 2, שרת-החוץ, ולחלופין, כי משיבה 2 תיתן טעם מדוע לא תתפטר היא מן הממשלה. הכל – בעקבות האירועים שלאחר פרסום דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד , ובפרט בעקבות מסיבת העיתונאים שקיימה שרת החוץ בתאריך י"ד באייר התשס"ז (2.5.07).
דינה של העתירה להידחות על הסף.
הלכה היא, כי בידיו של ראש-הממשלה מסור שיקול דעת רחב, רחב עד מאד, בשאלת הרכבה של ממשלתו לרבות באשר לסיום כהונתם של חברים בה. עמד על כך הנשיא א' ברק בבג"ץ 5261/04 עו"ד פוקס ואח' נ' ראש-ממשלת ישראל ואח' , פ"ד נט(2) 446, 469:
"...מדובר, בסופו של יום, בכלי שהופקד בידי ראש- הממשלה כדי שיוכל לנווט את ספינת הממשלה לחוף מבטחים תוך שמירה על לכידותה ועל יכולתה לעמוד ביעדים ובאתגרים השונים המונחים לפתחה. ...תכלית זו של מתן שיקול-הדעת דווקא בידי ראש-הממשלה משליכה על היקפו של שיקול-הדעת המסור בידיו. זהו שיקול דעת רחב ביותר... אין לתחום אותו בצורה גורפת שתסכל את מעמדו של ראש-הממשלה, כפי שהוא עולה מהוראות חוק-יסוד: הממשלה. היקף רחב זה של שיקול-הדעת שבחוק היסוד קובע גם את היקף התערבותו של בית-משפט זה בהחלטתו של ראש- הממשלה להעביר שר מתפקידו או שלא לעשות כן. ודוק, היקף הביקורת השיפוטית על החלטותיו של ראש-הממשלה בעניין העברה מכהונה של שר הוא תמונת ראי של היקף סמכותו של ראש-הממשלה. הביקורת השיפוטית היא צרה באופייה בשל הקשת הרחבה של שיקולים שראש-הממשלה רשאי להביא בחשבון במסגרת שיקול-הדעת המסור לו בהחלטה על העברה מכהונה".
עיון בעתירה שבפנינו אינו מגלה כל טעם של ממש בגינו מבקש העותר לצמצם את שיקול דעתו של ראש-הממשלה, זולת החשש מפני התערערות אמון הציבור בממשלה, בה מוסיפים לשבת בצוותא המשיבים על אף שאין להם עוד, כך על-פי הטענה, אמון איש ברעהו. זוהי, במהותה, סוגיה פוליטית מובהקת, שבנוגע לה – כפי שהוטעם הטעֵם-היטב בפסק-דינו של בית-משפט זה בבג"ץ 3791/07 עו"ד פוקס נגד ראש הממשלה (1.5.07) – אין מקום להפעלתה של ביקורת שיפוטית. ויפים לכאן דברים שכתב בשעתו השופט א' ויתקון בבג"ץ 566/75 רסלר ואח' נ' שר האוצר ואח' , פ"ד ל(2) 337, 348:
"רבים פונים היום לבית-המשפט כדי למצוא בו פורקן לאכזבתם מיתר רשויות המדינה ולהפגין לפניו קבל עם ועדה את תרעומתם – האמיתית או המדומה – על מחדלים וליקויים, שרק אותם גופים עצמם יכולים לתקן. בית-המשפט אינו הפורום המתאים לכך... הדיון בשאלות פוליטיות אינו צריך להפוך לעיקר. לא לשם כך נוצרה הרשות השופטת". (וראו גם בג"ץ 652/81 ח"כ שריד נ' יושב-ראש הכנסת , פ"ד לו(2) 197, 203).
סיכומו של דבר: מקומה של הסוגיה עליה מסבה עצמה העתירה שבפנינו הוא במגרש הפוליטי, ובכגון דא לא נתערב.
העתירה נדחית.
ניתן היום, ט"ו באייר התשס"ה (3.5.2007).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט