בג"ץ 3881/10 התאחדות המלונות בים המלח נ. מדינת ישראל

השופטת מ' נאור :

1.

עניינה של עתירה זו בהליכי תכנון של תכנית להגנות ים המלח, תכנית שעניינה בפתרונות לעליית מפלס המים באזור המלונות שלחופו המערבי של ים המלח (תת"ל 35). לעותרת – התאחדות המלונות בים המלח – טענות רבות נגד התכנית ונגד סמכותה של המשיבה 9 – הוועדה לתשתיות לאומיות – לדון בה. העותרת טענה בעתירה כי בכוונתה להגיש התנגדות לתכנית ונתבקש צו ביניים שיעצור את הליכי אישור התכנית. בהחלטה מיום 10.6.2010 דחיתי את הבקשה לצו ביניים וקבעתי:

"העותרת טוענת כי בכוונתה להגיש התנגדות לתכנית כך שייתכן כי אם יתקבלו טענותיה תתייתר העתירה. מכל מקום אין מקום למתן צו ביניים שימנע דיון וכאשר טרם התקבלה החלטה סופית"

2.

העותרת התבקשה להגיש הודעת עדכון ומהודעת העדכון שהוגשה הסתבר כי אכן העותרת הגישה התנגדות לתכנית ובין היתר העלתה שם את טענת חוסר הסמכות. כמו כן הודע כי בינתיים טרם התקבלה החלטה סופית בעניין התכנית. יחד עם זאת העותרת הודיעה בהמשך כי היא עומדת על עתירתה מאחר ש"עצם קיומה של עתירה תלויה ועומדת בפני בית המשפט הנכבד בסוגיה הכאובה של ההגנות לחופי ים המלח, יש בו כדי לסייע להמריץ את הרשויות הרלוונטיות לפעול כהלכה, אף אם בשלב זה הן אינן נדרשות להגיב לגופה של העתירה".

3.

המשיבים, רובם ככולם, התנגדו להותרת העתירה תלויה ועומדת. לא נפרט בנפרד טענת כל משיב. טענתם המרכזית של המשיבים היא כי מדובר בעתירה מוקדמת שהרי טרם התקבלה החלטה סופית בעניין התכנית וכי הדבר עוד כפוף לדיון במליאת המשיבה 9 ולאישור הממשלה. כמו כן נטען כי טענות העותרת נשמעו בפני חוקר שמונה לשם כך וכי אין להתערב בעבודת מוסדות התכנון בטרם מיצו אלו את עבודתם. המשיבים גם הסתייגו מהנימוק שהעלתה העותרת להותרת העתירה תלויה ועומדת וטענו כי פעולת רשויות המינהל כדין אינה תלויה בעתירה תלויה ועומדת וממילא עתירה כזו כבר קיימת לפני בית משפט זה (בג"ץ 2640/06). מדובר בעתירה קודמת של העותרת העוסקת גם היא בענייני ים המלח במסגרתה מוגשים עדכונים שוטפים. לבסוף ציינו המשיבים כי בדחיית העתירה אין כדי לפגוע בעותרת שהרי כל טענותיה שמורות לה לאחר שתתקבל החלטה סופית. נטענו גם טענות נוספות אך נוכח המסקנה אליה הגעתי הן אינן נדרשות.

הכרעה

4.

דין העתירה להדחות על הסף. צודקים המשיבים הטוענים כי העתירה היא מוקדמת. הליכי התכנון נמצאים בעיצומם וטרם התקבלה החלטה סופית. בשלב שכזה אין מקום להתערבותנו. אכן, חזקה על המשיבים כי ישקלו את טענות העותרת בפתיחות ובנפש חפצה אך לשם כך אין צריך להותיר את העתירה תלויה ועומדת. כפי שקבעתי בפרשה אחרת:

"על העותרת למצות תחילת טענותיה בפני מוסדות התכנון; מוסדות אלה הן המוסדות המתאימים לבחון את טענות העותרת; כחלק מההליך יוכן תסקיר השפעה על הסביבה. אין צריך לאמר כי על כל הנוגעים בדבר לשקול את טענות העותרת כולן בפתיחות ובנפש חפצה. אם לאחר השלמתו של ההליך לא תבוא העותרת על סיפוקה – שערי בתי המשפט פתוחים לפניה, אך לעת הזו אין מקום להתערבותו של בית משפט זה." (בג"ץ 9032/01 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' שר התשתיות הלאומיות (טרם פורסם, 2.2.2004)).

5.

גם בענייננו אם לבסוף תתקבל החלטה שלא תניח את דעת העותרת, טענותיה שמורות לה ופתוחה בפניה הדרך לשוב ולפנות לבית משפט זה, אם תהיה בידה עילה לכך, אך זאת על בסיס תשתית עובדתית רלבנטית – דהיינו לאחר שתתקבל החלטה סופית.

6.

העתירה נדחית אפוא על הסף. העותרת תשלם למשיבים 7-1, 10-9 (יחד) ולמשיבה 8 שכר טרחה בסך 8,000 ש"ח לכל קבוצה ולמשיבה 11 שכר טרחה בסך 4,000 ש"ח. המשיבה 12 השאירה לשיקול דעת בית המשפט את השאלה האם להותיר את העתירה תלויה ועומדת, ולכן בעניינה לא יעשה צו להוצאות.