בג"ץ 3892-23 בג"ץ 3892-23

1.העותר יליד 1989, נשוי ואב לארבעה ילדים, תושב ג'בע/דותן, הורשע בעבר בעבירות ביטחוניות ונגזרו עליו עונשי מאסר ממושכים בפועל (לרבות הפעלת עונש מאסר מותנה מהרשעה קודמת). כמו כן, שהה העותר במעצר מנהלי בעבר. ביום 11.8.2022 נעצר העותר, וביום 14.8.2022 נחקר על ידי משטרת ישראל בחשד לפגיעה בביטחון האזור; לחברות, פעילות ומתן שירותים להתאחדות בלתי מותרת ג'יהאד אסאלמי; ולכך שנוכחותו בשטח מהווה סיכון לביטחון האזור.

נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו, על רקע המידע החסוי שהצטבר בעניינו, ובהיעדר אפשרות להעמידו לדין פלילי, הורה המפקד הצבאי על מעצרו של העותר לתקופה של כשישה חודשים החל מיום 22.8.2022 ועד ליום 10.2.2023, בקיזוז ימי מעצרו (להלן: הצו הראשון). ביום 1.9.2022 אישר בית המשפט הצבאי את הצו הראשון, לאחר שמצא שהחומר החסוי מבסס את החשדות כנגדו. ביום 18.12.2022 דחה בית המשפט הצבאי לערעורים את ערעורו של העותר.

2.ביום 31.1.2023 הורה המפקד הצבאי על הארכת מעצרו המנהלי של העותר לתקופה נוספת של ארבעה חודשים, החל מיום 10.2.2023 ועד ליום 9.6.2023. זאת, לאחר שהשתכנע כי מסוכנותו עומדת בעינה (להלן: הצו השני). ביום 12.2.2023 אישר בית המשפט הצבאי את הצו השני; וביום 23.3.2023 דחה בית המשפט הצבאי לערעורים את ערעורו של העותר, בקובעו כי לא נפל פגם בהליך הביקורת השיפוטית.

3.על כך נסבה העתירה דנן. נטען, בין היתר, כי העותר נעצר במסגרת גל מעצרים בשל פעילות ארגונית, וכי בית המשפט הצבאי אמנם לא התערב בהחלטת המפקד הצבאי אך ציין כי "מובטחני שבתום תקופת המעצר הנוכחית תישקל עניינית השאלה אם יש הצדקה להארכה נוספת".

4.עמדת המשיב 1 (להלן: המשיב), היא כי דינה של העתירה להידחות על הסף מחמת השיהוי שדבק בהגשתה, חודשיים לאחר שניתנה החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים בעניינו של העותר; וכי דין העתירה להידחות אף לגופה בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בצו השני, הואיל וזה הוצא מטעמי בטחון החלטיים ולאחר שנמצא כי אין דרך אחרת למנוע את הסיכון הגבוה הנשקף מהעותר לביטחון האזור ולשלום הציבור. עוד הודיע המשיב כי בדעתו להאריך את הצו המנהלי לתקופה נוספת בתום צו המעצר הנוכחי.

5.לאחר דיון במעמד שני הצדדים, בהסכמת בא כוח העותר עיינו בחומר החסוי ונחה דעתנו כי יש בסיס לאמור בפרפרזה הגלויה בתגובת המשיב ולפיה העותר "מעורב בפעילות גא"פ באזור מגוריו, ומהווה סכנה לביטחון האזור".

6.לא ראינו אפוא מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי ולא מצאנו כי נפל פגם בהכרעות בתי המשפט הצבאיים בעניינו של העותר, לאור המסוכנות הנשקפת מהעותר לשלום הציבור ובטחונו.

אשר על כן, העתירה נדחית.