בג"ץ 3904/02 אבו שארב פריד נ. הוועדה המקומית לתכנוון ובניה - רהט

בתאריך 15.8.01 הוציא יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה ברהט (להלן: המשיבה) צו הריסה מינהלי נגד מפעל בטון וציוד הכולל קרוואן ומכולה, המצויים על מגרש בבעלות המבקש, ושהוקמו שם ללא היתר בניה כדין. המבקש הגיש לבית-משפט השלום בבאר-שבע בקשה לביטול צו ההריסה, בטענה כי נפל פגם בהוצאת הצו משלא צורף לו תצהיר מטעם מהנדס; כי הצו הוצא כשבועיים לאחר שהמבקש סיים להעביר את הציוד למגרשו; וכי הפגרה בעירייה היא שגרמה לעיכוב בקבלת האישורים הנדרשים.

בית-משפט השלום דחה את הבקשה, בקובעו כי המבקש היה רשאי לגשת למשרדי המשיבה בטרם הגשת הבקשה ולעיין במסמכים שמכוחם הוצא הצו; וכי הואיל ולא עשה כן ובהיעדר חובה לצרף את תצהיר המהנדס לצו – כנלמד מהוראת סעיף 238א(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 – מתקיימת החזקה של תקינות פעולות המינהל. עוד נקבע, כי החפץ לבנות מבנה, יקדים ויקבל את האישורים הנדרשים בטרם יתחיל בבניה; וכי על-כן אין כל רלוואנטיות לעובדת יציאת המשיבה לפגרה. לבסוף קבע בית-המשפט, כי גם אם נכונה הטענה, לפיה הומצא הצו כשבועיים לאחר שהסתיימה העברת הציוד למגרש, אין בה כדי להביא לידי ביטולו, שכן טרם חלפו 60 הימים מיום הבנייה, טרם חלפו 30 הימים מיום האכלוס – בהנחה שהנחת הציוד מהווה אכלוס המבנה – ומחומר הראיות שהוגש עולה כי אף טרם הסתיימה בניית המבנה.

המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ערעור על פסק-הדין, בגידרו טען כי צו ההריסה הוצא ללא התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, תוך הטעיית יושב-ראש המשיבה ובחוסר ניקיון כפיים. כן הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה. משלא הוגשה במועד תגובת המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע, נענה בית-המשפט המחוזי לבקשה והורה על עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור. ואולם, משלא התייצב המבקש לדיון בערעורו, נמחק הערעור. בית-המשפט המחוזי ציין בפסק-דינו, כי לא יתנגד לביטול פסק-הדין, אם המבקש יגיש בקשה לביטול שלצידה נימוק ראוי.

או אז הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק-הדין, בטענה כי לא התייצב לדיון עקב תקלה וחוסר הבנה בינו לבין בא-כוחו, וכן בקשה לעיכוב ביצוע. המשיבה התנגדה לבקשות. בית-המשפט דחה את הבקשה לביטול, מאחר ולבקשה לא צורף תצהיר לאימות העובדות והנימוק לאי ההופעה לא היה מפורט דיו.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרה טען המבקש, כי לא ניתן לו יומו בבית-המשפט, וכי שגה בית-המשפט המחוזי כשמחק את ערעורו על-אף שהמדובר בצו הריסה שמשמעותו פגיעה בקניינו של אדם. עוד טען המבקש, כי בהליכים פליליים אין כל חובה לצרף תצהיר, וכי בידיו מרבית האישורים לצורך קבלת היתר בניה. כן טען כנגד כשירותו של מהנדס המשיבה.

מנגד טענה המשיבה, כי המבקש לא נתן טעם ענייני ומנומק להיעדרו מן הדיון בערעור, וכי אף לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה, שכן המבנה נבנה ללא היתר, והמבקש העלה בערעורו טענות שלא הועלו בפני הערכאה הראשונה. עוד נטען, כי המהנדס מונה בתאריך 1.10.90, וכי לפי סעיף 8 לחוק הרשויות המקומיות (מהנדס רשות מקומית), תשנ"ב-1991 לא נפל פגם בכשירותו של מהנדס המשיבה.

יש לדחות את טענות המבקש. שכן, הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור. המבקש לא נתן טעם ממשי ומפורט להיעדרותו מן הדיון, ועל-כן החלטת בית-המשפט לדחות את בקשתו לביטול פסק-הדין מקובלת עליי, ואיני רואה מקום להתערב בה.

מעבר לדרוש יוער, כי מאז הוצא צו ההריסה בחודש אוגוסט 2001 ועד היום לא השיג המבקש את האישורים הנדרשים לצורך קבלת היתר בניה, ובמאמציו לעשות כן אין כדי להועיל לצורך קבלת הבקשה שבפניי. אך מובן הוא, כי אם בידי המבקש האישורים הנדרשים, רשאי הוא לפנות אל המשיבה ולבקשהּ לשנות את החלטתה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.